חגיגות היובל במילאנו

חגיגות היובל
 במילאנו
מאת: חדווה אלמוז

i50 Years Young, זו הייתה הכותרת של חגיגות היובל של I Saloni, תערוכת עיצוב עולמית המאורגנת על ידי חברת Cosmit. התערוכה, שמתקיימת מדי שנה בחודש אפריל, מביאה למילאנו מאות אלפי מבקרים, הנהנים מחגיגות עיצוב ססגוניות ברחבי העיר.
התערוכה, אבן שואבת לשוחרי העיצוב, הולידה סביבה אזורים חדשים שבהם, במקביל לפעילות המתוכננת של חברת קוסמיט, מתקיימות תצוגות של מעצבים צעירים וותיקים, המחפשים מקומות זולים יותר לתצוגת היצירות שלהם. כך פותח אזור טורטונה, שבימים רגילים משמש כאזור מסחרי אפור ומשעמם. אחריו, לפני שלוש שנים, נוסף אזור למברטה (שבו היה בזמנו המפעל לייצור קטנועי למברטה, למי שזוכר). השנה צורפו לחגיגות רחוב בררה, שבו מרוכזות דרך קבע חנויות עיצוב, ועוד מבנים שונים בעיר שבהם התרכזו מעצבים ממדינות שונות לתערוכות קבוצתיות.
מגמת ההתפשטות על פני העיר לא השאירה את חברת קוסמיט אדישה, וביוזמתה נוספו מרכזי עיצוב שהקיפו את העיר כולה.
מוזיאון העיצוב La Triennale di Milano פתח את שעריו, ואת פני הנכנסים קיבל שולחן ארוך ועליו לחם הקודש, יין, מלח וקטורת המפיצה ריח אופייני לכנסיות. אלה הובילו למיצג שהוקם בקומת הקרקע ודימה את המגף האיטלקי לקדוש צלוב.
שורה של מעצבים איטלקיים, שבראשם אנדריאה ברנזי, אצרו תערוכה של עיצוב חופשי מהשפעות מסחריות ואחרות. עבודות המעצבים, שחלקן נעשו במיוחד לתערוכה זו, נדרשו להביע תרבות והיסטוריה אנושית, שאלות של חיים, מוות ואמונה.
בכיכר הדומו, במרכז מילאנו, הוקם אוהל ענק שחולק לשמונה חדרים, ובו הוצגו חידושי מדע ביצירת קול, אדריכלות ויזואלית, עיצוב תעשייתי ואמנות. בכיכר הסמוכה, כיכר האופרה, התקיים, מדי ערב, מיצג אורות דמוי עצים.
בין שתי הכיכרות נפתחה לשבוע ימים בלבד מסעדת Mi-Sha, מיזם משותף של המסעדן אלסנדרו רוסו והאדריכל סימון מיקלי. מיקלי עיצב את המסעדה ברוח השילוב שבין עבר להווה, מילאנו ושנחאי, ומכאן שם המסעדה, המורכב מההברות הראשונה של שמות הערים. לאחר שבוע פעילות תיסגר המסעדה, ובהתאם להחלטת היזמים ייתכן שתיפתח מחדש בשילוב גסטרונומי אחר, מילאנו-מוסקבה, או אולי אף מילאנו-ישראל.
רחוב מונטה נפוליאון, הידוע בחנויות האופנה היוקרתיות הממוקמות בו, הפך בשבוע העיצוב למוזיאון פתוח שבו הוצגו עבודותיהם של מעצבי מוצר בינלאומיים.
על אווירת הפסטיבל העיבה, במידה מסוימת, תחושה שהמשבר הכלכלי העולמי עדיין מנשב בעורף המציגים. התצוגות היו פחות גרנדיוזיות משנים קודמות, ועל אף כמות המבקרים העצומה הייתה תחושה מסוימת של דלילות. עם זאת, בין שפע המוצגים במכלול התצוגות בלטו כמה חידושים, והורגש גם הומור מסוים, שבא לידי ביטוי בצבעוניות וברעיונות בלתי שגרתיים. את אלה בחרתי להציג בפני הקוראים בגיליון הנוכחי, ואת שפע המוצגים האחרים שאספתי כמדגם מייצג אפרסם באחד הגיליונות הקרובים.

התערוכה וביתן המעצבים הצעירים

החזרה לתערוכת העיצוב I Saloni במילאנו מדי שנה מעוררת ציפיות לחידושים מצד אחד, ותחושה של חזרה למקום מוכר וידוע מצד שני.
הביתן של אלסי ניצב במקומו. הביתנים מחולקים לפי נושאים קבועים, קלאסיקה ומודרני, ופעם בשנתיים תאורה או מטבחים וביתן מיוחד לריהוט משרדי. בפאתי השטח העצום, שמומלץ להגיע אליו עם נעלי הליכה נוחות, נמצא ביתן המעצבים הצעירים, שאליו מגיעים מעצבים מכל העולם. חלקם הקטן מייצרים את יצירותיהם בעצמם, בסדרות מוגבלות כמובן, ואחרים מקווים שמישהו יגלה אותם ויהפוך את דגם הפרוטוטייפ למוצר מסחרי.

אולטרה גמא

בין עבודות המעצבים מכל העולם בלטה נוכחותם של צוות מעצבי ה-D–Vision, שעל פי הזמנת מארגני התערוכה הקימו מיצג המבשר ומרמז על עיצוב עתידי. חמישה חרוטים לבנים תלויים מהתקרה מוארים בשבעה גוונים שונים שזהים לגוונים המופיעים בגלילי פרספקט קטנים, אלה שהתנסו  בחווית האולטרה גמא (כך נקרא הפרויקט) בחרו בעיניים עצומות אחד מהגלילים. הגוון  שהופיע בקצה הגליל, כיוון את המתנסה לחרוט עם הגוון הזהה, שם בזמן הפעלת גלי האור יש לשאול את השאלה או להביע משאלה ולחכות לתוצאה. מניסיון אישי אני חייבת להודות שזה עובד, איך בדיוק ? לעתיד ולעזרי טרזי פתרונות, אבל, עובדה, לשאלה שלא היה לה מענה למעלה משבועיים, הגיעה התשובה עוד באותו יום והתשובה הייתה כמצופה.  

מוזיאון העיצוב – Triennale
מול הכניסה למוזיאון העיצוב, הממוקם מול פארק שחוצץ בין רחובות השכונה, הוקם פסל המורכב מהמילה You ומסימן קריאה, שהזמין את הנוכחים להשאיר עליו את חותמם, דבר המחזק מאוד את מהות הפסל. המדרגות הרחבות, שמזמינות את הבאים פנימה, ממשיכות גם בתוך הבניין, וחלקן מובילות לקומה העליונה, שם, בין היתר, קארים ראשיד הציג תערוכת רטרוספקטיבה של עבודותיו.

Lambrate
ויה ונטורה הוא הרחוב המרכזי בשכונת למברטה, הנקראת על שם בית החרושת לקטנועים שפעל במקום בשנות השישים, לפני שהועתק אל מחוץ לעיר, כמו מפעלי תעשייה רבים אחרים.
אזור מסחרי של מחסנים ומפעלי תעשייה זעירה, שברוב ימות השנה הוא אפרורי ומשעמם, התעורר לחיים במשך שבוע העיצוב. תופעה זו חוזרת על עצמה כאשר מציגים מחפשים מקומות יקרים פחות מהמוצע להם בתערוכה ובמקומות אחרים בעיר שכבר קיבלו את ההכרה של מרכז לעיצוב, כמו אזור ויה טורטונה. בין התצוגות של מעצבים מארצות שונות, שהציגו את יצירותיהם בהאנגרים ענקיים, בלט במיוחד העיצוב הישראלי בתערוכת Promisedesign 2011, יוזמה של אלי רוזנברג, שגם אצר את התערוכה עם וני פסקא. התערוכה, שיזם רוזנברג לפני שש שנים, הגיעה לידיעתה של נספחת התרבות עפרה פרחי ומצאה את דרכה למשרד החוץ בירושלים, שהעניק את חסותו לתערוכה.
התערוכה, שמוצגת בצורה מקצועית ומכובדת, הולמת את המקום שבו היא נמצאת, חלל השייך לאמן פלביו אלבנסה, שהיה בזמנו עורך המגזין האיטלקי "דומוס" (כתבה עליו התפרסמה ב"בניין ודיור" גיליון 112). העיצוב הישראלי מעורר סקרנות גדולה, דבר המצדיק את האמירה של פרופסור מל ברייס, סופר והיסטוריון עיצוב: "העיצוב הישראלי הוא הסוד העולמי השמור ביותר".

עסק משפחתי
Antoniolupi מותג על בינלאומי, גם הוא, כמו מפעלי עיצוב רבים באיטליה, עסק משפחתי העובר מדור לדור בגאווה רבה. צאצאי המייסדים מדברים בהתלהבות על קו מוצרים חדש שאיתו יצאו לשוק לאחרונה והוא כולל מגוון פריטים לבית שעוצבו על ידי אדריכלים ומעצבים ידועי שם. קבלת הפנים שנערכה באולם החברה, לרגל כניסתה של החברה לישראל בנציגותו הבלעדית של חזי בנק, המשיכה בארוחת ערב חגיגית במסעדת GOLD של דולצ'ה וגבנה, בה נתבשרנו שחברת חזי בנק יוצאת בקרוב להנפקה בבורסה וכולנו מאחלים לה הצלחה רבה. 

ללא מסגרות
אילו עיצובים חדשים אפשר עוד להמציא לכיסא המשרדי? מתברר שלמעצב המוכשר Yves Behar יש תשובה הטומנת בחובה הרבה יותר מעיצוב חדש.
אפשר לומר שבארבע שנים של תחקיר ועבודה רצופה הוא גילה את הכיסא האופטימלי, המעוצב ללא מסגרות נוקשות ועם זאת מעניק ליושב את התמיכה הנדרשת והנכונה. משרדו הראשי של Beha, המעסיק 40 מעצבים, נמצא בסן פרנסיסקו. יש לו סניף גם בניו יורק, אבל לפי דבריו, את רוב זמנו הוא מבלה במטוסים. חשיפת הכיסא החדש של חברת הרמן מילר בארצות הברית לפני כשנה היא פריצת דרך בתפיסה של כיסאות משרד, במיוחד לאור העובדה שציין המעצב באוזניי, שעלות ייצור הכיסא נמוכה יחסית לגודל ההמצאה, והמחיר שלו יכול להתאים לכל אחד – יבואן בלעדי פיטרו (תמונה 26).

לא מחקים
קבלת הפנים החגיגית של חברת Brix, שאורגנה על ידי נציגיה הבלעדיים בארץ, חברת זהבי עצמון, נערכה באחת החצרות האופייניות של העיר מילאנו, במרכזו של רחוב בררה. לובי מרווח הוביל את הנכנסים לאורך מסדרון שפתוח בצדו האחד ומצדו השני יצירות אומנות המורכבות מאריחי קרמיקה חתוכים בקווים לא שגרתיים.
מנהל בריקס, שבא לקבל את פניי, הסביר לי שמהות היצירה היא הקונספט של החברה. הם אינם מחקים שום דבר מהטבע או כל חומר אחר. הם מכבדים את חומרי הגלם שבהם הם עוסקים ומוציאים מהם את המיטב. שלושה מוצרים לכדו את תשומת לבי. האחד הוא אריחי קרמיקה בחיתוך לא שגרתי, שמצד אחד מאפשרים ליצור משטח חלק והומוגני ומצד שני אפשר לבצע עמם יצירות אבסטרקטיות כיד הדמיון הטובה. המוצר השני, שנושא חותם של פטנט, הוא משטחי פסיפס ייחודיים, שעוצבו ופותחו על ידי האדריכל קלאודיו סילברסטין במשך ארבע שנים. הגודל של היחידות המרכיבות את הפסיפס אינו עולה על 4 מ"מ (גודלם של חלקי הפסיפסים המוכרים הוא לא פחות מ-10 מ"מ). הצבעוניות של חלקי הקרמיקה מדהימה בגווניה, כולל אדום אש, שהאיטלקים מכנים אותו אדום פרארי. לזה נוסף פסיפס העשוי זכוכית ממוחזרת. הפטנט כולל את המצע הרך שעליו מותקנים חלקי הפסיפס, מצע גמיש, רך למגע ונוח במיוחד לעבודה (תמונות 28-30).

משולשים משתלבים
נועה חיים, מעצבת ישראלית החיה באמסטרדם בהולנד, כותבת קבוע ל"בניין ודיור", שוקדת מזה כמה שנים על מוצר שהיא מפתחת לכיוונים שונים. הוא התחיל במעמד לנר סגור למחצה, השומר על להבת הנר ומפיץ אור מעניין. המשיך כמשחק הרכבה לילדים ומבוגרים העשוי כולו מנייר מודפס, שאריות הדפסת אריזות וכדומה או לוחות אלומיניום דקים. ביצירותיה של חיים מובלט האלמנט האדריכלי, תחום הלימודים שאותו סיימה ושבו היא עוסקת במקביל לפיתוח המוצר שלה (תמונות 31,32). 