לטיפול // ALBERTO MEDA – יפה, קליל ואלגנטי
ALBERTO MEDA – יפה, קליל ואלגנטי
כמעצב הוא יוצר אובייקטים קלילים ואלגנטיים, האופייניים לעיצוב האיטלקי במיטבו. הפריצה הגדולה שלו הייתה ב-1984 בעיצוב מנורת TITANIA, שהוא מתאר כ"עצם מעופף בלתי מזוהה מאלומיניום ומלהבי פלסטיק צבעוני".
מאת: צילום:
המעצב האיטלקי אלברטו מדה הוא "מעצב השנה" של סלון הרהיטים הצרפתי, ה-Salon du Meuble. מדה, מהנדס לשעבר, שולט בכל רזי החומרים ושיטות הייצור, וזה מקנה לו יתרון על פני מעצבים שאינם באים מהתחום הטכנולוגי. כמעצב הוא יוצר אובייקטים קלילים ואלגנטיים, האופייניים לעיצוב האיטלקי במיטבו. בחירתו של אלברטו מדה Alberto Meda ל"מעצב השנה" בתערוכת הריהוט השנתית Salon du Meuble שהתקיימה בינואר בפאריז, ממשיכה מגמה של הענקת הפרס למעצבים הבאים מתחום עיצוב המוצר, ולא רק משטח עיצוב הריהוט והפנים. מדה מצטרף בטבעיות אל רוס לאווגרוב ואל מארק סדלר שהוכתרו בתואר זה בשנתיים האחרונות, ואשר קשורים עמוקות ל"שורשיהם הטכניים", מה שניכר היטב בעיצוביהם. בהרצאה שנשא מדה במסגרת התערוכה הוא סיפר על דרכו מעולם ההנדסה אל עולם העיצוב ותיאר אותו כמסע ל"החלפת זהות", שהצריך בין השאר להתגבר על מעצור נפשי מסוים. "בחברה האיטלקית מצפים מהארכיטקט שימלא את ייעודו המקורי, וכנ"ל מהמהנדס", סיפר מדה, שחציית הגבול היתה עבורו גם אקט של שחרור. מה שהקל אולי על דרכו העתידית של מדה היו הרוחות החדשות שנשבו באירופה ערב סיום לימודיו בפוליטכניקום של מילנו, ב1969-. בפגישות הרבות שהתקיימו באוניברסיטאות באותה תקופה, התערבבו סטודנטים ומרצים מפקולטות שונות, ולצד חילופי דעות לוהטים בין נציגי הדיסציפלינות השונות הועלו סימני שאלה רבים בקשר לדעות מקובלות שהיו מקובלות עד אז. אך כאמור, בראשית דרכו עסק מדה בתחום שבו התמחה במסגרת לימודיו. ב1973- הוא התמנה למהנדס ייצור בחברת Kartell הידועה ברהיטי הפלסטיק שהיא מייצרת ופחות בזכות מוצריה המורכבים יחסית מבחינה טכנית ומיועדים לבתי חולים ולמעבדות. "עסקתי ב’קרטל’ בתהליך הייצור בכללותו", סיפר מדה. "עקבתי אחר שלבי התפתחות הפרויקטים שעיצבו אחרים, והבחנתי שהחלק המרתק בתהליך נמצא בראשיתו – בפיתוח הקונספט שמאחורי הפרוייקט. כך התחלתי לעצב, תחילה עבור עצמי". לאחר שבע שנים בחברה עזב מדה את "קרטל" ופנה לייצור מכונות גלידה אצל היצרנית Gaggia. במקביל התקשר לשני חברים מספסל הלימודים – פרנקו גאג’י ודניאלה פופה, מייסדי הירחון Modo, ופרסם בו מאמר על שימוש בחומרים פלאסטיים בתעשיית הרכב. מאמר זה הביא לשיתוף פעולה שנמשך חמש שנים עם חברת "אלפא רומיאו". מדה עיצב חלקים שונים של המכונית – פנסים, מגבים, ידיות לדלתות, בולמי זעזועים ומושבים. "כל מרכיב", הוא אומר, "הצריך אתגר חדש ושונה". אפיקי מחקר 1984 היתה ללא ספק שנת הפריצה של אלברט מדה לתודעת העיצוב בעולם. בשיתוף פעולה עם פאולו ריזטו הוא עיצב את מנורת Titania עבור חברת Luceplan. מדה מתאר אותה כעצם מעופף בלתי מזוהה, עשוי מאלומיניום ומלהבי פלאסטיק צבעוני, שאותם ניתן לשנות לפני מצב הרוח". ה"טיטניה", שקשורה לזיכרונות משחקי הילדות שלו, הצריכה השקעה כספית רצינית כדי להביאה לשלב ייצור. החיתוך התעשייתי של דפי האלומיניום היה צריך להיות מדויק במיוחד והאליפסה מושלמת. הצלחתה של ה"טיטניה" הפנתה את הזרקורים אל אלברטו מדה המעצב, ואיפשרה לו לעסוק במה שהוא אוהב באמת: בהולדתו של הרעיון ובתהליך שבו מתקדם המוצר לשלב הסופי. מדה: "אני אוהב לערוך ניסויים, להשתמש בחומרים משטח אחד בשטח אחר, שבו הם אינם מקובלים, כמו למשל סיבי פחם בשטח הביתי. אינני מעניק לטכנולוגיה יותר חשיבות ממה שמגיעה לה – אני פשוט מנסה להשתמש בטכנולוגיות ובחומרים עכשוויים בדרכים מקוריות יותר". כאשר עבד מדה על הכיסא Light Light העשוי מסיבי פחם, מטרתו היתה לצמצם עד למכסימום את כמות החומר המרכיב את המוצר. "לרוע המזל הכיסא נשאר בגדר אבטיפוס בעל ערך אסתטי בלבד, אבל הכיסוי הנרחב לו זכה הכיסא פתח בפני אפיקי מחקר מעשיים. פרוייקט זה עזר לי גם לגלות את מחיר המחקר ולהיווכח שלעתים אפשר להשתמש בטכנולוגיה מתחום אחד לייצור בתחום אחר. למעשה יש הבדל בין איכות תעשייתית לאיכות הנדרשת מכלים לשימוש ביתי". הפרויקט הזה הביא גם להבשלתו של מדה כמעצב. "רציתי לעבוד עם החומר הזה )סיבי פחם(, להבין כיצד הוא פועל ולנתח את ביצועיו. על-ידי דחיפתו עד למכסימום גיליתי שבעזרת עיצוב אפשר לעורר אמוציות, רגשות. זה מדהים עד כמה קל הוא הכיסא הזה. קל מאוד להרים אותו, ולכן כאשר מתיישבים עליו חוששים שהוא יישבר, אבל אז מגלים עד כמה הוא עמיד. כל הניסיון הזה הוא מעין מיני-סדרה של אירועים מעוררי דאגה, המובילה לבסוף לתחושה אסתטית אמיתית". התכונה העיקרית המתקשרת לעבודתו של מדה היא הקלילות, וליתר דיוק אותה קלילות אלגנטית המזוהה בדרך כלל עם עיצוב איטלקי במיטבו. "אני מנסה תמיד ליצור דברים שאינם מכבידים או גמלוניים, אפילו לא מבחינה ויזואלית. זוהי גישה שאימצתי עם רולף פלבאום, נשיא "ויטרה", ביחס ל"כיסא מדה" ושאר הסדרה שהוצגה בקלן באוקטובר האחרון" סיפר מדה. "בתחילת הקריירה שלי האמנתי שהצורה לא היתה יותר מפתרון עיצובי לבעיה קונסטרוקטיבית או טכנית. אך כשעבדתי עם אדריכלים ומעצבים הבנתי שקיימת גשה אחרת, הנובעת מזהותו ומדרכי ההבעה של המעצב. למדתי שהצורה אינה נובעת באופן ישיר מהפונקציה". פרסי עיצוב אחד הפרויקטים האחרונים שלו הוא "פרטנר", ריהוט מדפים של "קרטל". מוצר זה מדגים שוב את האיכות קלת המשקל של עבודתו. מדפי הרהיט עשויים מלוחות פלסטיק במבנה חלת-דבש. הם מוחזקים כמו בכריך, בין שני דפי אלומיניום, מה שמקנה להם עמידות גבוהה במיוחד. רעיון ה"כריך" אינו חדש, אולם שימושו בהקשר זה הוא חדשני. דוגמאות נוספות להשאלת ידע וטכניקה מתחום אחד למשנהו אפשר למצוא במזוודה שעיצב עבור Mandarina Duck. לייצורה השתמש מדה בטכניקה הלקוחה מתחום ניפוח הזכוכית. במקרה של מנורת Lola הוא השאיל טכניקה של ייצור הגאים בתעשיית הרכב. בסטודיו שלו במילנו – שבו הוא עובד לבדו – נע אלברטו מדה בין שולחן הסקיצות למסך המחשב, שבו נבדקות האופציות שנולדו ברישומים הראשוניים. בפינה אחרת ניצב שולחן עבודה עם אבטיפוסים של המוצרים השונים, שאותם עיצב ובנה במו ידיו. רשימת החברות עמן הוא עובד ארוכה ומרשימה, ונמנות עמה בין השאר Alessi, Cappellini, Ideal Standard, Luceplan, Philips ו-Vitra. באמתחתו פרסי עיצוב רבים, בין היתר פרס העיצוב האירופי שקיבל ב1994- על שיתוף פעולה עם ריזטו בתכנון מנורות עבור לוצ’פלן. עבודותיו מוצגות באוספי המוזיאון לאמנות מודרנית בניו-יורק ומוזיאון טויומה בטוקיו. מדה ממשיך להרצות וללמד בעיקר ב"דומוס אקדמי" וב"פוליטכניקו" של מילנו. בהרצאה בפריז, בה נכחו סטודנטים רבים, הוא נשאל מה דעתו על הדור החדש של המעצבים. מדה השיב שהוא נהנה ממקוריות רעיונותיהם, אך מוצא שבמקרים רבים אין להם הכלים והידע כדי להפוך את הרעיון לאובייקט ממשי. "חולשה מתגלית באותו שלב קריטי שבו על הסקיצה לקרום עור וגידים ולהפוך למציאות". זוהי בדיוק הנקודה שבה שולט היטב מדה, המהנדס לשעבר. האלגנטיות הקלילה של עבודתו נראית טבעית וחסרת מאמצים, אך היא מבוססת על היכרות ושליטה רבות שנים ברזי החומר ובתהליכי הייצור. "האם אתה מחשיב את עצמך כאמן?" נשאל מדה בתום הרצאתו. "אין זה מתפקידי לקבוע זאת", הוא ענה באותה דיסקרטיות האופיינית לאיש ולעבודתו כאחד. חזרה לעמוד תאורה.
עוד בנושא
תחרות חדרי שינה
כפי שהבטחנו בגיליון הקודם, אנו מפרסמים כאן את שמות הזוכים. בבחירת שלושת המקומות הראשונים השתתפו מיה דבש, עורכת ראשית, חדווה אלמוז, עורכת אחראית וכן שני נציגי אקדמיה בתחום העיצוב: יוסי פרידמן, אדריכל ויושב ראש ועדת הוראה בחוג לעיצוב פנים במכללה למינהל גבעתיים; ואריה ברקוביץ', מרצה, סגן מנהל בית הספר אסכולה-ממד ומנהל אמנותי של בית האמנים תל אביב.
תגובות