המאה שהיתה – תהפוכות בתחומי עיצוב הבית

 הסגנון שציין את תחילת המאה ה20- היה ה"ארט נובו", האמנות החדשה. כיום אנו ניצבים בפתחם של המאה ה21- והאלף השלישי, כאשר המלה "חדש" התגלגלה במהלך המאה באופנים שונים, וקיבלה משמעויות חדשות. ה"חדש" נעשה "מודרני", שהתחלף ב"פוסט מודרני" ונעשה "עכשווי" ו"בן זמננו".  פרקי הזמן בין חידוש לחידוש, כידוע, הולכים ומתקצרים. אם בעשורים הראשונים של המאה אפשר היה להסתפק בעשר שנים כדי לסמן זרמים ואופנות עיקריים – בשנות השמונים והתשעים הספיקו לכך בקושי שנתיים או שלוש.  בכל זאת, ננסה למפות ולתארך את התהפוכות בתחומי עיצוב הבית והאדריכלות על פי עשורים שלמים, תוך ציון של תאריכי מפתח בכל עשור ועשור, ובשילוב של שתי כתבות מקיפות ומיוחדות. מאחר שעיצוב הבית, עיצוב רהיטים ומוצרים בישראל קיבלו תנופה בשני העשורים האחרונים, הזכרנו בעיקר ציוני דרך באדריכלות הישראלית. אז זה מה שהיה לנו במאה העשרים. קיצור תולדות הזמן – 1900. ארט נובו. כך נקרא הזרם בצרפת ובבלגיה. באוסטריה הוא כונה "ססציון", בגרמניה "יוגנשטיל" ובספרד "מודרניסטה". האדריכלים והמעצבים של התקופה עסקו בכל: הם בנו בנינים )חוץ ופנים(, שערים, גשרים ותחנות רכבת, ועיצבו רהיטים, כלים שימושיים, כלי נוי, תכשיטים ומכוניות.הקו השולט: קו "צליפת השוט" המסתלסל, שמקורו בעיקר בצורות אורגניות של צמחים ופרחים.אמנים בולטים: הקטור גימאר, אמיל גאלה, רנה לאליק ולואי מאז’ורל )צרפת(, ויקטור הורטה והנרי ואן דר ולדה )בלגיה(, יוזף הופמן )אוסטריה(, צ’רלס רני מקינטוש )סקוטלנד(, לואי קומפורט טיפאני )ארה"ב(.אדריכלות ישראלית: מתכנן הערים הבריטי, ויליאם מקלין, מי שתכנן את העיר אלכסנדריה במצרים, הכין לירושלים תוכנית-אב ויזם את חוק השימוש באבן בבנייה או בציפוי קירות למבנים בבירה. התכנון והחוק מומשו ופותחו מאוחר יותר על ידי היינץ ראו ודוד אנטול ברוצקוס, שהלך לעולמו בסוף אוקטובר 1999. 1906. הקמת גימנסיה הרצליה בתל אביב. האדריכל – יוסף ברזקי.1910. ארטס אנד קראפטס )אמנות ואמנויות(. כך נקראה האמנות החדשה בבריטניה ובארה"ב. זוהי תנועה אמנותית וחברתית שנוסדה בבריטניה על-ידי ויליאם מוריס )אמן ומעצב( וג’ון רסקין )פילוסוף(. הרעיון: חזרה לעולם טרום-תעשייתי, לעבודת יד.הסגנון (בריהוט): מתבסס על חומרים טבעיים, המעוצבים בקווים פשוטים, ללא עיטורים, ברוח ימי הביניים. חיבורים בולטים לעין, פרזולים. בדים רקומים, מוטיבים צמחיים.אמנים בולטים: ויליאם מוריס )בריטניה(, צ’רלס רני מקינטוש )סקוטלנד(, פרנק לויד רייט, גוסטב סטיקלי )ארה"ב(.אדריכלות ישראלית: בשנת 1910 החל אלכסנדר ברולד לתכנן את בנין הטכניון בחיפה, בנין מערבי שניסה להשתלב במזרח על ידי אימוץ אלמנטים של בנייה מוסלמית.1920. ה"באוהאוס" האדרכילות המודרנית הבינלאומית וה"ארט דקו". :1920 המבנה הראשון של בית הספר "באוהאוס" מוקם בויימר, גרמניה. :1925 ה"באוהאוס" עובר לעיר דסאו. החלה המהפכה הגדולה ביותר של המאה באדריכלות ובעיצוב.  חזונו של המייסד, ולתר גרופיוס, ליצור איחוד בין התעשייה והאמנות, ולהפוך את האדריכלות והעיצוב לשווים לכל נפש, מצאו ביטוי חדש בתכנים ובצורות, שעיקריו: פונקציונליות, היעדר קישוטיות, א-סימטריה, פשטות החומר. תחומי העיסוק של האמנים: בתים, רהיטים, גופי תאורה, שטיחים, ציפויי קירות, תפאורות לבמה, גרפיקה שימושית, צילום, עיצוב המוצר, ארכיטקטורה, וכן ציור ופיסול.1925 מעצבים ואדריכלים בולטים: ולתר גרופיוס, איטן, מרסל ברוייר, מריאנה בראנדט, גונטה שטלצל, צ’רלס רני מקינטוש.ארט דקו. בצרפתית – ארט דקורטיף, אמנות קישוטית, על שם תערוכה בשם זה שנפתחה בפריז באותה שנה. בשנים הראשונות היה זה סגנון גיאומטרי שמקורו בצורות טבעיות, עם רמה מסוימת של הפשטה.  במשך הזמן כלל הסגנון גם את המופשט המוחלט, הגיאומטריה הטהורה. הסגנון מצא ביטויו הן באדריכלות ובעיצוב, והן באמנות המופשטת וברהיטים. הריכוז הגבוה ביותר של מבנים בסגנון ה"ארט דקו" הוא במיאמי ביץ’, והוא כולל בתי מגורים ובתי מלון.אדריכלות ישראלית: 1920. ריכרד קאופמן עלה לארץ ישראל. לימים יתכנן את נהלל, את יריד המזרח, את תחנת הכוח בחיפה, בתי מגורים בכל רחבי הארץ ועוד. 1921. יוסף ברלין עלה לארץ ישראל. בין השאר בנה בתי דירות, בתי כנסת ואת בנין "אופרה מוגרבי" בתל אביב. 1923. יוחנן רטנר עלה ארצה, בנה את בנין הסוכנות בירושלים, בנין הפקולטה לאווירונאוטיקה בטכניון ועוד.1925. ליאופולד קרקאור בארץ. בין השאר תכנן בתי מלון והבראה, חדרי אוכל בקיבוצים, בתי מגורים.,1930. עדיין בסימן האדריכלות המודרנית הבינלאומית. שנתיים קודם, ב- 1928, בנה לה קורבוזיה את וילה סאבואה בפואסי, צרפת. הוא ושרלוט פריאנד עיצבו את הכיסא הארוך המפורסם. מיס ואן דר רוהה עיצב את ביתן ברצלונה, ואת סדרת הרהיטים הנקראים על שם הביתן והעיר.  מיס מסיים את תפקידו כמנהל הבאוהאוס ומפנה את מקומו להאנס מאייר. :1932 פייר שארו מסיים את בניית "בית הזכוכית" בפריז. אלואר אאלטו סיים את עבודתו על הסנטוריום פאימו בפינלנד. הבאוהאוס עובר לברלין. :1933 הבאוהאוס נסגר בפקודת המשטר הנאצי. אאלטו משיק את כיסאות העץ המכופף. :1936 פרנק לויד רייט מתכנן את בית המפל בפיטסבורג.אדריכלות ישראלית: 1933. זאב רכטר הקים את בית אנגל בתל אביב, הבית הראשון על עמודים. 1934, 1937. אריה שרון הקים את מעונות העובדים בתל אביב, ואת בית החולים בילינסון בפתח תקוה. 1936. אריך מנדלסון מקים את בית שוקן בירושלים. 1938.  יוסף נויפלד מקים את בית החולים אסותא בתל אביב. אריך מנדלסון מקים את בית החולים הדסה בהר הצופים. ב1939- – את בית בנק אפ"ק )לאומי( בירושלים. תל-אביב התפתחה ל"מוזיאון החי" הגדול ביותר של סגנון האדריכלות הבינלאומית )באוהאוס(, ובתים רבים בסגנון זה הוקמו גם בחיפה ובירושלים. 1940. צ’רלס אימס וארו סאארינן זכו בתחרות לעיצוב הריהוט האורגני, ושיתפו פעולה בעבודה על יחידות אחסון. 1942. ארל טאפרוור מייסד את חברת "טאפרוור" למיכלי אחסון למטבח העשויים מפוליתן. 1943. "איקיאה" נוסדה בשבדיה, מטרתה – ייצור של רהיטים מעוצבים היטב, קלים להרכבה עצמית ולניוד, זולים יחסית.  1946. ארו סאארינן עיצב את "כיסא הרחם" מפיברגלס ומתכת, ריי וצ’רלס אימס יצרו את "כיסא אימס" המפורסם, המורכב מכורסא ומהדום. בני הזוג השיקו בשנת 1949 את כיסא ה"לאר", בעל המושב העשוי מיציקת פלסטיק. היו אלה שנות מלחמת העולם השנייה, שבהן הופנו עיקר המשאבים לייצור מלחמתי, אבל גם שנים שבישרו את מהפכת החומרים הסינתטיים ואת בשורת הייצור ההמוני שהתגבשה בעשור הבא, עשור ה"פיפטי’ז".אדריכלות ישראלית: 1940. בתקופה שקדמה למלחמת השחרור כמעט לא נבנו בניינים משמעותיים בארץ ישראל. ובכל זאת: דב כרמי מקים בתי מגורים בתל אביב, ואריה שרון תכנן את "קולנוע חן" בתל אביב.1950. הפיפטי’ז. אירופה וארה"ב לאחר מלחמת העולם השנייה, בעשור של בנייה מחדש והתעצמות. מתחיל עידן שיימשך כשלושה עשורים, של הדמוקרטיזציה של העיצוב. לא רק העלית תיהנה מאובייקטים מעוצבים, גם ההמונים. עידן של חומרים חדשים כמו פלסטיק, אלומיניום, לבידי פורמייקה, פיברגלס ואקריליק, גומי מוקצף ופוליאסטר.  אלה מאפשרים ייצור המוני וזול, ונפתחת תקופת הצרכנות הזללנית: קנה, השתמש והשלך. הצורות שאבו מהעולם האווירודינאמי )חלליות, לוויינים(, וכן מצורות ביו-מורפיות וא-סימטריות כמו אמבות, כליות, אפונים. בשנים אלה נוצרו כיסא הנמלה של יאקובסן, כיסא היהלום של ברטויה, וכן הכיסא והשולחן הצבעונים של ארו סאארינן.מעצבים ידועים: ריי וצ’רלס אימס, ג’ורג’ נלסון, הארי ברטויה, ארו סאארינן, איסמו נוגוצ’י )ארה"ב(. ארנה יאקובסן, אלואר אלטו, הנס וגנר )אירופה(.אדריכלות ישראלית: פרלשטין ובנט מתכננים את הבתים הראשונים של רמת אביב, משרד רכטר תכננו שיכונים בבאר שבע וברמת השרון )נוה מגן(, דן איתן בנוה שאנן בחיפה. הארץ מלאה שיכונים. הוקמו ערים חדשות, שהתבססו על הקמת בתים בודדים ללא תכנון אורבני כלשהו. כתוצאה מכך לא הצליחה תוכנית "פיזור האוכלוסין".  שני המשרדים הפעילים והבולטים ביותר בתקופה זו היו משרדיהם של דב כרמי וזאב רכטר. 1951. שני המשרדים תכננו במשותף את היכל התרבות בתל אביב. כמו כן הוקמו: מלון השרון בהרצליה )רכטר(, בנין ההסתדרות בתל אביב )כרמי(, ובאמצע העשור הוחל בתכנון קריית האוניברסיטה העברית בירושלים, קריית הממשלה ובנייני האומה )כרמי(.1960. הסיקסטי’ז. ויקו מג’יסטרטי החל לעבור עבור חברת "קסינה" האיטלקית. 1962. ורנר פנטון חתם חוזה עם חברת "הרמן מילר" האמריקנית לייצור "כיסא פנטון" הקרוי על שמו. 1964. אטורה סוטסאס מעצב ל"אוליבטי" את "דורה", מכונת הכתיבה המיטלטלת.  דיטר ראמס משמש זה מכבר כמעצב הבית של "בראון" הגרמנית. התעשייה גילתה את מעצבי הבית, כחלק בלתי נפרד ממערך הייצור והשיווק שלה. טרנס קונראן )לימים סר טרנס( פתח את חנות "הביטאט" הראשונה בלונדון, שבה הוצגו רהיטים וכלים בחללים כמו ביתיים, כדי למכור "עיצוב טוטאלי" לצרכן מן השורה.אדריכלות ישראלית: אופנת ה"ברוטליזם" בשיאה, ופירושה – אדריכלות בוטה, המתבטאת מבחינה חיצונית בבטון חשוף. משרד רכטר-זרחי תכנן את בתי ההבראה בזכרון יעקב ובנצרת, ואת מלונות הילטון בתל אביב ובירושלים. אריה ואלדר שרון – את בית "כור" בתל אביב. משרד נדלר נדלר ביקסון הקים את מבני תיאטרון ירושלים והספרייה המרכזית באוניברסיטת תל אביב. האדריכלים נוימן, הקר ושרון הקימו את בית דובינר ברמת גן ואת בית עיריית בת-ים. 1970. שנות השבעים החלו כאשר מרד הסטודנטים של 1967 עדיין טרי בזכרון, ועל פני השטח עלו במלוא עוצמתם כמה נושאים שיעסיקו אחר כך את כל אזרחי העולם המתועש, ובמיוחד זיהום הסביבה. כמה עשורים של העידן המתועש גרמו לזיהומי אוויר ומים, כריתת עצים לא מבוקרת וניצול משאבי הטבע ללא התחשבות.  בשנים אלה קמו תנועות ה"ירוקים" למיניהן, והאדריכלים והמעצבים לא איחרו להפנים את התודעה החדשה: לפתח חומרים ממוחזרים , חומרים לא רעילים ותחליפי עץ טבעי. אופנת "החזרה לטבע" חדרה לאופנת הלבוש והבית, והדיה לא שככו עד עצם היום הזה.  יבול המוצרים המעוצבים לא היה גדול. ב1978-, נחנך מרכז פומפידו בפריז, בתכנונם של ריצ’רד רוג’רס )בריטניה( ורנזו פיאנו )איטליה(, ב1979- נוסדה באיטליה קבוצת "אלקימיה", שתבשר את העידן הפוסט-מודרניסטי של שנות השמונים.מעצבים בולטים: אינגו מאורר, אקילה קסטיליוני, ורנר פנטון.אדריכלות ישראלית. 1971. האדריכל האמריקני היהודי הנודע, לואי קאן, תכנן את בנין הפקולטה להנדסה באוניברסיטת תל אביב. הושלמה בניית מוזיאון תל אביב, שתכננו דן איתן ויצחק ישר. אברהם יסקי ויעקב גיל תכננו את בית הלוחם בתל אביב. יסקי גיל וסיוון הקימו את בנין IBM בתל אביב. 1978. הוקם בית אסיה בתל אביב, בתכנון האדריכל בן חורין. בעשור זה הוקמו השכונות גילה ורמות בירושלים, וכן הקמפוס בהר הצופים, שהיה אז בתהליכי בנייה )תוכנית אב: משרדו של דוד רזניק, תוכנית בינוי – רזניק וכרמי(.1980. שנות השמונים הן "עידן העיצוב". השנים שבהן פרץ העיצוב לתודעה של הצרכנים, ומעצבים כמו פיליפ סטארק או אטורה סוטסאס הפכו לכוכבי תקשורת. המעצבים שיחררו את עצמם מכבלי השימושיות והחלו לפתח שפה עיצובית בינלאומית, קרובה לעתים לשפה אמנותית: צבעים עזים, א-סימטריה, השראה מעולמות אורגניים וחלליים, הכל הולך.  השנים הראשונות עמדו בסימן העיצוב האיטלקי הפוסט-מודרניסטי וקבוצות "ממפיס" ו"אלקימיה". הן כוללות השפעות מעולמות הפוכים ומנוגדים: מאמנות הפופ ומהבאוהאוס, מהיי-טק ולואו טק, ממינימליזם ומדקונסטרוקטיביזם.  הכל הולך. הן הביאו לעיצוב את הקיצוניות, את השיגעון ואת המוזרות, וגם סוג אקסקלוסיבי של "חובבי עיצוב", בניגוד לדמוקרטיזציה ששלטה בכיפה בשלושת העשורים הקודמים.מעצבים בולטים: אטורה סוטסאס, אלסנדרו מנדיני, מיקלה דה לוקי, רון ארד, גאיטנו פשה, בוריס שיפק, פרנק גרי, פיליפ סטארק, חיימה טרסרה, זאהה חדיד, מריו יוסה גיני, מריו בוטה, שירו קורמאטה, ויקו מג’יסטרטי, טושיוקי קיטה.אדריכלות ישראלית: נדלר נדלר ביקסון, גיל בנו את תיאטרון ירושלים. דוד רזניק יחד עם רסקין ורנרט את מלון היאט בירושלים. אריה ואלדר שרון הקימו את בנין בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב. מתוכננת ומוקמת אוניברסיטת באר שבע על ידי אדריכלים שונים. תכנון כולל: אברהם יסקי, יצחק ישר, רפי רייפר. 1990. שנות התשעים הן הגיל הבוגר והבשל, לאחר פרץ הנעורים של העשור הקודם. הן מפגישות ומאחדות את הרציונליזם ששלט בשנות ה60- וה70-, ואת הדמיון והרגש שהתפרצו בשנות השמונים. שכלתנות ורגש, הגיון ורגישות אמנותית, חיים בהרמוניה.  המינימליזם היפאני חודר בגדול למערב, ומעצבים כמו אנטוניו צ’יטריו מעניקים לו את החום והרגש האיטלקי. חברת פיליפס מזמינה את אלסנדרו מנדיני לעצב מחדש את מכשירי החשמל למטבח, והתוצאה – הכלאה בין סוטסאס ודיטר ראמס, פלוס הקווים המעוגלים והדינאמיים של שנות התשעים, השואבים השראה מעולם התחבורה.  הצרכנים מתוחכמים, והמעצבים ניצבים מול שפע של חומרים, פיתוחים ואפשרויות עיצוב. המחשב החליף את שולחן השרטוט, הבעיות האקולוגיות מחמירות. המעצבים חושבים על חומרים חדשים גם במושגים של מחזור ושמירה על מקורות. אמצעי התחבורה והתקשורת כיווצו עוד יותר את הכפר הגלובלי, והמעצבים מחליפים רעיונות עם עולמות חדשים וישנים: הולנד, ספרד, ברזיל ואוסטרליה עולות על מפת העיצוב הבינלאומית.מעצבים בולטים: קבוצות דרוג דיזיין, ג’ספר מוריסון, תום דיקסון, אנטוניו צ’יטריו, רון ארד, אינגו מאורר.אדריכלות ישראלית: רם כרמי ועדה כרמי מלמד )בית המשפט העליון, וכן: בית רוזמרין בהרצליה – רם כרמי, והפקולטה לרפואה באוניברסיטת באר-שבע – עדה כרמי-מלמד(, יעקב רכטר )משכן אמנויות הבמה ובית משפט השלום בעכו, יחד עם אדריכל עמית גדי הלר(,  ברכה ומיכאל חיוטין )תיאטרון גבעתיים, בית הסנאט באוניברסיטת באר-שבע(, אברהם יסקי ויוסי סיוון )מגדל האופרה, הקניון ברמת אביב(, דוד רזניק )האוניברסיטה המורמונית(, דיאמונד, קולקר, וקולקר, אפשטיין )בית העירייה בירושלים(, משה ספדי )שכונת ממילא ומלון הילטון בירושלים(.