אשף האשפה – המעצב רודני טרייס

כשרודני טרייסי סובב בחוצות ניו-יורק, הוא פוקח את עיניו ועסוק בחיפוש מתמיד אחר חפצים שאפשר לחברם מחדש, וליצור מהם פריט אחר. כשהוא רואה קביים ישנים מעץ, שהושלכו לערימת אשפה, הוא רואה בעיני רוחו את הבר שיורכב מהם. הופך זבל לאוצר. זבל של אחד יכול להיות אוצר של מישהו אחר. זהו אחד מכללי הברזל המשמרים את מוסד ה"גרז’ סייל" האמריקני: ריקון תקופתי של הבית והמוסד מכל מיני חפצים שנאספו שם במשך תקופה, הוצאתם אל החצר הקדמית ומכירתם לכל המתעניין. לכן זה טבעי למדי שנער אמריקני עם רעיונות עיצוביים נועזים במיוחד, יפרש את הכלל הזה פשוטו כמשמעו, וישתמש בחומרים שהם למעשה זבל, לעיצוב הרהיטים שלו.רודני אלן טרייסי הגיע לניו-יורק בשנת 8891. כמו צעירים אמריקניים רבים המבקשים לממש את החלום האמריקני ולהצליח בגדול. הצורך לרהט את הדירה הקטנה שהוא שכר הביא, בסופו של דבר, להקמת חברת העיצוב erusaerT s’naM rehtO ehT( T.M.O.T( , ראשי תיבות של המשפט "האוצר של מישהו אחר".טרייסי מודע לעובדה שרבים מתייחסים לעבודותיו כאל עיצוב, שמקורו ברעיונות ירוקים של מיחזור. הוא אומנם מאמין בכל לב ברעיונות הללו, אך מודה שספג והפנים אותם לאחר שהחל בעבודתו.רודני אלן טרייסי מעדיף את ההגדרה "התאמה מחדש" על פני "מיחזור". הוא מאמין שטוב יהיה אם נאלף את עצמנו לראות בחפץ כמו מטרייה יותר מאשר "מסתור מפני הגשם", וששואב אבק יכול להיות בגלגול אחר… כובע.כשרודני טרייסי סובב בחוצות ניו-יורק, הוא פוקח את עיניו ועסוק בחיפוש מתמיד אחר חפצים שאפשר לחברם מחדש, וליצור מהם פריט אחר ויופי אחר. כשהוא רואה קביים ישנים מעץ, שהושלכו לערימת אשפה, הוא רואה בעיני רוחו את הבר שיורכב מהם. קבי-עץ כאלה משמשים היום כרגליים של בר, שעליהם מונח לוח מזכוכית או מתכת המשמש כמשטח הגשה. הליכון של נכים שנזרק לערימת פסולת הפך לשולחן הגשה מיוחד במינו, וצמיגי משאית הפכו לכורסת נדנדה נוחה להפליא, שהריפוד הפנימי שלה קלוע מרצועות גומי שנקרעו מהאבוב של הצמיג.עברתי בדוכן התצוגה שלו בתערוכה, והמשכתי לגלות את הפריטים הממוחזרים: המנורה המשתלשלת מתקרת הדוכן עשויה משלד ישן של מטרייה, שעוטר בתכשיטים שנמצאו בתיבות ישנות וחבולות. צינור גינה ישן גולגל על ידי טרייסי לצורת קונוס, והוצב על פיית הצינור. מערכת החיבור לברז והברז עצמו הפכו לשלוש רגליים זעירות ומייצבות. על כל אלה מונח משטח זכוכית עגול, ומי שאינו מסוגל לראות את הטרנספורמציה שעברו כל החומרים הממוחזרים – פשוט נהנה ממראהו של שולחן סלוני מיוחד במינו.למעשה, כל יצירה מיצירותיו של רודני היא יחידה במינה. אפילו כשהוא משתמש בחומרים דומים – באותם צינורות השקייה מרופטים – קשה ליצור שולחן נוסף הדומה בדיוק לראשון. הבסיס הצינורי של השולחן הסלוני יהיה בצבע שונה, ואם זה צינור ארוך יותר – השולחן ייראה אחרת לגמרי: גבוה יותר, רחב יותר, שונה."כדאי לכולנו להתרגל למחשבה, שלכל דבר יכולים להיות שימושים רבים", הוא מסכם. "אני מאמין שכך נהפוך את העולם לבטוח יותר עבור ילדינו, שיתבגרו במאה ה12-". מעניין מה הילדים הללו יעשו ממארזים של צגי מחשב ישנים, מלוחות של טלפונים ניידים מודל שנות ה09- של המאה הזו, או ממעמדים ישנים של דיסקים, שבוודאי ייראו אחרת לגמרי במאה שזה עתה החלה.