עיצוב בתים פרטיים // קשר משפחתי: שתי אחיות בבית אחד
קשר משפחתי: שתי אחיות בבית אחד
שתי אחיות שהחליטו לחלוק בית אך לנהל בו חיים נפרדים לגמרי. איך חיים עם המשפחה בבית אחד בשלום?
מאת: אביגיל אדם צילום: עידו לוי
אוהבים עיצוב? הרשמו לניוזלטר שלנו וקבלו עדכונים למייל!
בצדו הצפוני של בית דו-משפחתי בהוד השרון, על שטח של 300 מ"ר, הטילו האחיות מוריה הורוביץ ומרגה קפלן עוגן ובנו את ביתן בעזרת האדריכלית לימור רוזנר-מוג'ה. זה לא בית לזוג וגם לא לתא משפחתי בודד, אלא בית משפחתי המכיל למעשה שתי דירות נפרדות לשתי אחיות שלכל אחת מהן היסטוריה ענפה משלה. הן אמנם מחפשות זו את קרבתה של זו מתוך קשר בסיסי עמוק, אולם גם חיות את חייהן בנפרד מתוך אופי שונה וצרכים אחרים. פרויקט בנייה כזה הוא יוצא דופן ומהווה אתגר פסיכולוגי וטכני עבור האדריכל.

הבית נולד מתוך געגוע: געגוע לבית גדול של חמולה; געגוע לבית אמא, שבשנות ה-50 ידעה ליצור יופי בתוך הצניעות; וגעגוע לאהבה החמה והפשוטה שהיא ידעה לתת. אל הגעגוע הזה התחברה רוזנר-מוג'ה מיד וידעה ליצור עבורן את הקן הנכסף – בית מינימליסטי הבנוי מחומרים פשוטים. החוץ אינו חודר ללא גבולות פנימה, כנהוג בבנייה כיום, אלא מוגבל בפתחיו לפרופורציות אחרות של פנים וחוץ. אין במבנה הבית ובחומרים אף לא טיפה של קישוטיות. אפילו רוזנר-מוג'ה, המזוהה בעבודותיה עם קווים נזיריים, דאגה לחומרים פשוטים עוד יותר: טרצו לא עמוס, כמו של פעם, מדרגות יצוקות מאותו חומר ופונקציונליות מושלמת בתוך הצבעוניות הלבנה.

נכנסים הביתה: אל הבית בן שתי הקומות נכנסים דרך פתח אחד, שצבוע ירוק רענן ומזמין. מיד בכניסה מתפצל הבית לשתי קומות, שאמנם פתוחות זו לזו ללא הפרדה ממשית, אך שומרות על פרטיות מוחלטת. בהמשך המדרגות פונות אל קומת המרתף, המשמשת לאירוח בני משפחה הבאים לבקר. בקומת הקרקע חיה מוריה הורוביץ. כאן נבנה חדר שינה לא גדול, והחל מהכניסה – מול ספרייה אוורירית ונישות תצוגה – נמצא חלל גדול שכולל סלון עם פינת טלוויזיה וספרייה, פינת עבודה, מטבח, פינת אוכל גדולה ויציאה אל הגן. המטבח נבנה בפשטות פונקציונלית, אך עם דגש רב על אהבת הבישול של הורוביץ. היא האחראית על הבישולים, ולכן בפינת האוכל שלה עומד שולחן עץ גדול ונוח לאירוח. זו גם הסיבה לקרבה לפינת האוכל בגינה. הגינה עצמה משרה אווירה אישית ולא מאולצת, פורחת באופן טבעי ומצריכה תחזוקה מעטה.
עולים למעלה: בקומה השנייה גרות מרגה ובתה דר בת ה-14. מימין לכניסה נמצא המטבח הצר והארוך, המופרד מהחלל בשני שליש קיר. גם כאן הכול לבן ושימושי עד הפרט האחרון. על מדפים נוסח שנות ה- 50 מוצגים הכלים יוצאי הדופן ללא גיבוב. מאחורי הספרייה הבנויה ליד פינת האוכל נמצאים שני חדרי שינה. בחדר של דר שולחן העבודה בנוי מעל המדרגות הבנויות כנגטיב. מהסלון יש יציאה למרפסת נוסח הימים ההם, ואור נעים שוטף את החלל ביופי ורוגע.

לשתי האחיות יש גם חיבה מיוחדת לחפצים יפים. לכל אחת יש אוסף שנבחר בקפידה של כלים ייחודיים, יצירות אמנות, ריהוט, שטיחים ופריטי דקורציה לא שגרתיים. מכיוון שחפצים אלה הם חלק מההווי המשפחתי, גם הם נלקחו בחשבון בעת תכנון הבית. ארון הבידרמאייר, למשל, שבו מוצגים כלי אוכל יפים אצל הורוביץ בפינת האוכל, הובא בחשבון בתכנון המטבח ומצא מקום של כבוד כבר בשלב השרטוטים. כך אף חפץ, כיסא או כורסה לא ננטשו לגורלם: רוזנר-מוג'ה מדדה אותם ותיכננה מקום מיוחד לכל אחד מהם. ואכן, למרות האוספים הצבעוניים והמגוונים הקומפוזיציה הכללית מסודרת ורגועה. הבית כולו נבנה כמחווה לבית אמא, מספרות האחיות. גם בבית ההוא, הנקי והצנוע, היה ריצוף טרצו, מטבח לבן פשוט וחרסינות לבנות בחדר האמבטיה.
כל מה שמיוחד: את נגיעות הצבע בבית ההוא יצרה האם מתוך תרבות השואפת ליופי, שהביאה אתה כפליטה מעולם עשיר ויפה שנמוג בגיהינום. הנגיעות הצבעוניות של השטיחים האתניים שמצאה בישראל, יצירות אמנות מקומיות, כלי קרמיקה, פסנתר ואהבה עצומה לבנותיה הקטנות – אלה היו זרעי החיים ששתלה בארץ החדשה. את האהבה הזו העבירו הבנות גם לביתן החדש. בתוך הניקיון הבהיר בולטות נגיעות רבות של יופי ואור.

אם לומר את האמת, ההרמוניה הכללית זורחת מכל פינה והחלה כבר בשלב הבנייה. "היה כאן מפגש יוצא דופן של אנשים", מעידה רוזנר-מוג'ה. היא מספרת כי בכל פעם שהאחיות הגיעו לאתר הבנייה הן הביאו עמן אוכל לכל הפועלים, ותמיד הייתה להן מילה טובה. לדבריה, בזכות קסמן האישי יוצא הדופן של האחיות כל העובדים בצוות נענו בשמחה לכל בקשותיהן. "צריך לדעת לבחור אדריכל", מסכמות האחיות הורוביץ וקפלן שמעידות על שמחה על הקשר היצירתי שבזכותו בית חלומותיהן קרם עור וגידים בפשטות מקסימה.
אהבתם את הבית? ספרו לכם בתגובות
תגובות