בתים של אחרים: להרגיש טוסקנה בישראל

אוהבים עיצוב? הרשמו לניוזלטר שלנו וקבלו עדכונים למייל!

"תקופה אינטנסיבית ומקסימה", כך מתארים בעלי הבית ממרכז הארץ את השנתיים שבהן ליוו את האדריכליות, רחל אברהם וליאת דנקנר, בתכנון ובניית ביתם החדש, שאליו עברו לפני שישה חודשים. בשונה מהרבה סיפורי שיפוץ ובנייה אחרים, שכוללים ויכוחים, מחלוקות, אכזבות ועימותים – במקרה הזה מדובר בתהליך, שאמנם היה ארוך ומפרך, אך בעיקר מהנה ומפרה לשני הצדדים, תודות לפתיחות הרבה לטעמם ולצורכיהם של הלקוחות מצדן של האדריכליות אברהם ודנקנר (אם ובת), ולנכונותם של בני הזוג לקבל רעיונות עיצוביים ופרקטיים חדשים. התוצאה היא בית שכולו אומר אסתטיקה, הרמוניה עיצובית, שילוב סגנונות ונוחות רבה.

נכנסים פנימה: חזית הבית הסימטרית, שפונה לרחוב קטן ושקט, משקפת היטב את השילוב הסינרגטי בין טעמם של בעלי הבית שחלמו על בית כפרי בסגנון טוסקני לבין גישתן של האדריכליות הנוטה למודרניזם נקי קווים ונעדר קישוטיות. בחזית דלת עץ ענקית שמוקפת במסגרת זכוכית רחבה וחלונות מלבניים גדולים שלהם תריסי עץ לבנים, על רקע קיר החזית הצבוע בגוון אפרפר. קורות עץ כבדות תומכות כאן את הגג ומשמשות כתזכורת לחלום הטוסקני. הרושם הראשון המתקבל עם הכניסה לבית הוא של הידור רב אבל גם של משפחתיות מזמינה. המטבח הלבן והפתוח פונה לפינת האוכל וגם מעבר לה – לסלון ולפינת הישיבה מול הטלוויזיה. בעלי הבית, זוג עם שלושה ילדים, אוהבים מאוד לארח, והיה להם חשוב מאוד לתכנן את החלל המרכזי באופן שיאפשר תקשורת בלתי אמצעית בין השוהים בכל אחד מחלקיו. דלתות הזכוכית, המקיפות את צדו האחורי של הבית, מפרידות ובו זמנית מטשטשות, בשעה שהתריסים מורמים, את הגבולות בין פנים הבית לבין החצר, פינת הישיבה שבה והבריכה.

זכרון טוסקני. דלת הכניסה לבית

בקומה המרכזית ממוקם גם חדר העבודה של בעל הבית, איש עסקים שמרבה בנסיעות ברחבי העולם ועל מדפים מול שולחן העבודה ומאחוריו מסודרים חפצים שהביא עמו מנסיעותיו, שהפכו עם השנים לאוספים, כמו מפות עתיקות, מודלים של ספינות, כלי מלאכה קטנים מברזל ומיניאטורות ממזרח אסיה. מול דלת הכניסה לבית פרוש שטיח משי סיני שנארג בעבודת יד. ממקום זה, מבט כלפי מעלה, אל עבר התקרה הגבוהה, מגלה את יריעת הבאריסול הלבנה המתוחה עליה, האחראית לפיזור האור הרב בחלל הכניסה. מאותה זווית אפשר גם לראות את המעקה המפורזל בצורת האות ר', התוחם את חדרי המגורים בקומה העליונה.

עולים קומה: אל קומת חדרי המגורים עולים בגרם מדרגות מעוקל. מימין למדרגות מתרומם קיר לבנים – מוטיב שחוזר על עצמו גם בכתליו העורפיים של הבית וגם בכניסה למטבח. פס תאורה צר, לאורך המדרגות המרחפות, מאיר בעדינות את הלבנים הגולמיות, שלכל אחת מהן גוון שונה מעט.
הקומה העליונה, המחופה כולה בפרקט עץ אגוז, תוכננה כך שתספק נוחות מקסימלית לדייריה, שלכל אחד מהם צרכים שונים והעדפות שונות. במעבר בין החדרים, בקיר המשקיף אל דלת הכניסה, מוקמה הספרייה, שנבנתה כנישה על ידי נגריית יצחק צוקרמן. חדר ההורים הגדול כולל גם חדר ארונות מרווח עם ארונות בהירי דלתות, שבמרכזו ניצב הדום מרופד, וחדר אמבטיה רחב מידות המחופה בחלקו בפסיפס שחור.

מחממת את המעבר בין החדרים. נישת הספרייה בקומה השנייה

קיר לבנים כמחיצה דקורטיבית. חדר השינה של ההורים

גולת הכותרת, הגשמת חלומה של בעלת הבית, היא מרפסת מקורה קטנה הפונה לחצר ולבריכה, שהפכה די מהר לפינה הפרטית האהובה עליה. חדרה של הבת המתבגרת, הממוקם בהמשך הקומה, עוצב בצבעים בהירים בסקאלה שנעה בין לבן לוורוד בהיר, בסגנון שתואם לגילה – קצת נאיבי, קצת נשי ובעיקר חמוד מאוד. בחדר הרחצה של הנערה ניצבת, על רגליים חתוליות, אמבטיה לבנה פרי-סטנדינג, שפונה לחלון המשקיף לחצר וגם מהחדר הזה יש יציאה למרפסת פרטית קטנה – מקום מושלם לפטפוט עם חברות. חדרו של הבן החייל עוצב בצבעים כהים, בהתאם להעדפתו את הסגנון היפני הפונקציונאלי, השקט וחסר הקישוטים. האלמנט הדקורטיבי היחיד ביחידת מגורים זו הוא האריחים השחורים המקובעים בקירות חדר האמבטיה, שעליהם מוטיבים קליגרפיים יפניים.

צבעי ורוד עבור הבת. חדר השינה

חוזרים למטה: קומת המרתף של הבית מוקדשת ליחידת מגורים לבן הבוגר, שאליה קיימת כניסה נפרדת, והיא כוללת סלון, מטבחון וחדר שינה, ולמספר חדרי פנאי ותחביבים. בחלל המרכזי, שממנו מתפצלים שאר החדרים, ניצב שולחן ביליארד ולצדו בר משקאות מואר ומאובזר. מאחורי דלת זכוכית כבדה נמצא חדר היינות הממוזג, שבו מסודרים, על מדפי עץ ומתויגים בקפידה, עשרות בקבוקים מכל רחבי העולם. בחדר נוסף, בקומה המרתף, הותקנו מקרן ומסך גדול, והוא מוקדש לצפייה בסרטים. בסמוך לחדר הצפייה נמצא חדר הכושר ולידו סאונה, שעליה מעיד בעל הבית כי היא הפינוק האמיתי שלו.

פינוק אמיתי. שולחן הביליארד במרתף

אופיים של בני הבית והעדפותיהם ניכרים היטב בכל פינה של הבית הגדול – מאגרטלי הפרחים העצומים הניצבים על שולחן האוכל ובסלון, דרך הספרים, האוספים, השטיחים והחללים הגדולים המוקדשים לאירוח, וכלה באור הנכנס דרך הדלתות הפתוחות לרווחה, תריסי העץ היפים והקמין הקבוע בקיר הסלון. הפינות השונות מצליחות – תודות להקפדה רבה מצדן של האדריכליות – ליצור סביבת מגורים שאינה רק אלגנטית ומרשימה, אלא גם (ובעיקר) רקע חמים, נוח וביתי לבני משפחה שנהנים לגור יחד.

אהבתם את הבית? ספרו לנו בתגובות