אוהבים עיצוב? הרשמו לניוזלטר שלנו וקבלו עדכונים למייל!
האתגר: המושבה הגרמנית בירושלים לא חסרה רחובות קטנים ונסתרים שמוכרים רק למקומיים. באחד הרחובות האלה, שכדי להגיע אליו יש לפנות ולהתפתל בלא מעט סמטאות צרות, שחלקן אפילו לא סלולות, בבניין ירושלמי טיפוסי המוקף צמחייה עבותה נמצאת דירתה של פרופסורית בכירה שמחלקת את זמנה בין ניו יורק לירושלים. אותה בעלת בית רכשה לפני כמה שנים שתי דירות בבניין, הממוקמות האחת מעל השנייה, פשוט כדי לאחד אותן לדירה אחת. את מלאכת התכנון הפקידה בידי האדריכל מתי רוזנשיין ואחת המשימות העיקריות שלו הייתה יצירת חלל קוהרנטי, שנותן תחושת המשכיות וזרימה בין כל חלקי הבית. המשימה לא הייתה פשוטה, בעיקר משום ששתי הדירות המקוריות היו שונות מאוד באופיין. רוזנשיין התבקש גם לשמור, עד כמה שאפשר, על האופי הירושלמי של החלל.
בסופו של דבר, ולאחר עבודת תכנון שרוזנשיין מעיד עליה שהייתה מאתגרת למדי וכמעט פיסולית, הפכו שתי הדירות לדירה אחת של שלושה מפלסים. במפלס הראשון נמצא אזור המגורים הפרטי של בעלת הבית, ובו חדר שינה, חדר עבודה ואמבטיה. במפלס השני אזור אירוח, הכולל מטבח וסלון. המפלס השלישי מוקדש לאורחים המגיעים מדי פעם לביקור, ובו חדר שינה, אמבטיה, מטבח קטן וחלל ציבורי נוסף. את שלושת המפלסים מחבר גרם מדרגות רחב, שמתקרתו משתלשלים אהילי נייר ענקיים בגווני קרם, צהוב וכתום. כל מפלס כשלעצמו משופע בגרמי מדרגות קטנים, במעברים צרים בין חללים ובחלונות ופתחים בקירות, המאפשרים הצצה לחדרים השונים ומעבר אור ביניהם.
קישור איכותי בין חלקי הבית. גרם המדרגות
איך עשו את זה?: האווירה והסגנון הירושלמיים, שאותם ביקשה בעלת הבית לשמר, מועצמים בעיקר בזכות הקירות העבים, רצפת האבן המסיבית ששולבה עם ריצוף דמקה באריחי שחור לבן, התקרות הקמורות והפתחים המקושתים. חלונות שהורחבו וחלונות חדשים שנקבעו בקירות ובין החללים הרבים מאפשרים כניסה של שפע אור טבעי, השוטף את הבית ברוב שעות היום. קירות הבית, אף שהם נראים ירושלמיים-אותנטיים כאילו עמדו כך שנים, חושפים למעשה מלאכת מחשבת של הרכבה וצביעה ביד עדינה. לצד קירות המחופים באבנים ירושלמיות מקוריות, שנאספו במיוחד לצורך העניין, קירות אחרים מסוידים בלבד וצבועים בגווני שמנת, חול וחמרה, בטכניקה מיוחדת שמקנה להם מראה ישן ומעט משופשף, ומאוד ביתי ומזמין.
אחד האלמנטים הבולטים בבית הוא תחושת הצניעות השורה בכל שלושת מפלסיו, תודות לרהיטים פשוטים ובסיסיים, המשתלבים באופן מושלם עם החומרים הטבעיים שממנו הוא בנוי, עם התאורה הטבעית ועם הצמחייה המקיפה אותו ונשקפת דרך החלונות. למשל, חדר האורחים מרוהט בפשטות נזירית כמעט: מיטת יחיד ומצעים לבנים, ולצדה שולחן קטן ושידת מגירות מעץ טבעי. מנורת לילה קטנה ולבנה, שמאירה באור צהבהב וחמים, משלימה את התמונה. גם בפינת האוכל המרכזית הפשטות היא שם המשחק – מנורה תלויה זורקת צללים על קימורי התקרה
שממנה היא משתלשלת ועל שולחן העץ המסיבי והארוך, שלצדו מסודרים כיסאות מרופדים בגווני חרדל.
נזירים כבר אמרנו? חדר שינה בבית
אור ירושלמי אמיתי. חדר אמבטיה בבית
הסלון: המוטיב השולט בחלל המגורים הגדול הוא חלון הזכוכית הענקי והמקושת, שממלא בעצם קיר שלם ונפתח לחצר פרטית, הנמוכה ממפלס הרחוב ועל כן נחפרה כדי להתאימה לגובהו של סלון הבית. את לוחות הזכוכית המרכיבים את החלון מקיפים פרופילים ממתכת במראה מיושן, ובהיעדר סורגים, התחושה שמתקבלת היא של סלון הנמשך אל החוץ. גם כאן, בסלון, רהיטים מעטים ופשוטים למראה שחלקם נרכשו אפילו ב"איקאה" משאירים את מרבית הבמה לחלל המרשים על קימוריו ועל משחקי האור-צל בו. הרהיטים כוללים שתי ספות מרופדות בבד אדום, שולחן סלון מעץ במראה גולמי חף מכל קישוטיות ושולחן צד קטן נוסף. כריות אתניות הפזורות על הספות ומנורת התקרה העתיקה תורמים אף הם לתחושת החמימות הנעימה והצניעות.
לבית שתי כניסות. הכניסה הראשונה, מחדר המדרגות של הבניין, מובילה למפלס האורחים. הכניסה השנייה, המרכזית, שאליה מובילים שביל גישה פרטי וגרם מדרגות מפותל, מקדמת את פני הבאים עם ספסל רחב, כיסאות ברזל ועציצי קרמיקה גדולים, המהווים מעין רמז למה שמצוי מעבר לדלת: בית נינוח, מפתיע לפרקים, המשלב נוחות ורוחב לב עם כבוד גדול ואהבה לסביבה שבה הוא נמצא.
מרמזת על מה שקורה מעבר לדלת. הכניסה לבית
אהבתם את הבית? ספרו לנו בתגובות
תגובות