לונדון – תמיכה בכשרונות

 לא מכבר הוצגה בגלריה של מועצת האומנויות הבריטית תערוכה, שבה השתתפו שתי מעצבות וששה מעצבים מתחום הריהוט. השמונה נבחרו מבין 70 מתחרים. בין השופטים – המעצב הבריטי הנודע תום דיקסון, כיום ראש צוות העיצוב של רשת "הביטאט" הבריטית, שהוקמה על ידי טרנס קונראן ונמכרה לא מכבר ל"איקיאה".יזמה את התערוכה קרן שהוקמה בשנת 1977 על ידי ג’ון גרווד 1991 – John Jerwood (1918(, במטרה לתמוך בקידום תחומי המוסיקה והחינוך. ג’רווד עבר לטוקיו לאחר מלחמת העולם השנייה, שבה זכה בבעיטור הגבורה.  בטוקיו יסד את אחת החברות הגדולות בעולם לסחר בפנינים מתורבתות, והיה בעליה עד יום מותו.מנהל הקרן הנוכחי היה שותף להקמתה כיועץ משפטי וכאיש סודו של ג’רווד. במשך השנים הרחיבה קרן את תחומי התמיכה גם לאמנויות הבמה והמחול, למדעים כמו רפואה, כימייה והנדסה וכן לעיצוב. היא תומכת בכשרונות צעירים, בעיקר בני 35 – 20. מאחר שזו קרן פרטית ולא ממשלתית, היא פטורה מסרבול בירוקרטי ויכולה לפעול בזריזות וביעילות.התערוכה מאפשרת להתרשם מחידושי העיצוב בשטח הריהוט, כמו למשל בשימוש בחומרים ממוחזרים כמו שקיות פלסטיק. שקיות אלה הופכות בידיה האמונות של ג’יין אפילד Affield Jane לריהוט צבעוני ומשעשע, בקווים קוביסטיים פשוטים. הקו המנחה את המעצבת הצעירה הוא פתרון בעיות אקולוגיות, שימור הסביבה ועיצוב ריהוט איכותי ושווה לכל נפש.גאי מרטין Guy Martin מגביל את עצמו לשימוש בעץ ערבה ממחוז סומרסט בדרום אנגליה, ובעץ אשה Ash ממחוז דורסט. למרות שהחומרים מסורתיים, התוצאה בהחלט עכשווית.ג’ים פרטריג’ Jim Partridge עורך דיאלוג עם הסביבה, החומר והקהל. התוצאה היא ריהוט מדהים ביופיו ובפשטותו, המיועד לפארקים ולגנים ציבוריים. הרהיטים כה נוחים לישיבה עד שקשה לקום מהם. לאחר ישיבה למנוחה בגלריה, לא הייתי מתנגדת לרהיט קטן בעיצובו גם בסלון.מייקל מריוט Michael Marriott מחזיר אותנו לימי הצנע. הוא קורא לזה שימוש בחומרים מוכרים ליצירת צורות פשוטות. בתרגום ישראלי זה יכול להיות משהו כמו שימוש בדיקט ליצירת רהיטי סוכנות. לעומתו הציגה המעצבת מרי ליטל Mary Little, שיצירותיה שוכנות כבוד גם במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון, כיסא משעשע, משהו סוריאליסטי עם אופי ויופי.  היא משתמשת בחומרים כמו קטיפה, משי ועור לריפוד, וכורסאותיה נראות כמו גברות בשמלות ערב המזמינות לשבת על ברכיהן.רהיטיו של רוברט קילווינגטון Robert Kilvington מצטיינים בקווים נקיים, בביצוע קפדני ומדויק, כשהדגש על יפי החומר – העץ – ובסך הכל נגרות וירטואוזית. עבודותיהם של סיימון פנג’לי Simon Pengelly ומייקל יאנג Michael Young הן הפחות מרשימות. הן קרות, די משעממות ומזכירות מחסן או עודפי אחסון בבית חרושת. אלא שכבר נאמר שעל טעם וריח אין להתווכח.