עיצוב ישראלי – זיויה שרון: תחושת נדנוד עדינה

זיויה היא לא רק מעצבת תעשייתית, אלא גם ממציאת קונספט. בסטודיו שלה,  "זיויה – נדנדות למבוגרים וספסלי המתנה" – היא יוצרת נדנדות-ישיבה, שכיבה או עמידה, שפועלות באופן טוטאלי על גופו של המשתמש ומיועדות לחללים קטנים, ביתיים. האובייקטים שלה, העשויים בדרך-כלל מעץ, מתכת ובד (זיויה: "חומרים שנשמר בהם סוג של חום"), הם תוצאה של חיפוש אחר פתרונות דינמיים ונעימים למצבי ביניים. "אנחנו רוב החיים בין מצבים", היא מסבירה, "הולכים ל… מצפים ל… אני מתעניינת בזמנים האפורים האלה". העניין שלה בנדנדות החל לפני כמעט ארבע שנים, בעקבות השתתפות בתערוכת מעצבים בגלריית עמי שטיינץ בתל-אביב. "חיפשתי משהו שיחבר בין החלל, המשתמש והאובייקט", היא מספרת, "הגדרה לגמרי אקדמית – בין בגד לרהיט, אבל שיהיה פעיל." חלק מהקסם של האובייקטים, השואבים את השראתם הצורנית מהאסתטיקה של המזרח הרחוק, נובע מההנאה שבתחושת הנדנוד העדינה, שמוטמעת בתוך הרהיט עצמו. הנדנוד הזה, מאמינה זיויה, מעניק תחושת ריחוף, מנתק את החיבור הישיר למציאות ומאפשר "הסתכלות בקצב אחר על מה שמסביבנו". כל אחת מה’נדנדות’ שהיא מעצבת מעניקה תחושת נדנוד שונה, אם כי בכולן חוזר האלמנט המדידטיבי, המרגיע והמשחקי.זיויה, בוגרת המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל וכיום מרצה בשלושה בתי-ספר – אסכולה, ויצ"ו קנדה בחיפה ובצלאל, הגיעה לתחום העיצוב ממחשבים. לאחר לימודים במחלקה להנדסת מחשבים בטכניון ועשר שנות עיסוק בתחום, החליטה להתמסר לעיצוב. "עיצוב זה משהו שתמיד התעסקתי בו", היא מסבירה, "כך שזה היה די טבעי".בסטודיו שלה בבת-שלמה היא מקווה להמשיך להתעסק בעיצוב נדנדות למבוגרים. "כשאני יושבת עם עצמי ליד השולחן או ברכבת ועושה סקיצות", היא אומרת, "אלה הדברים שיוצאים לי. זה מה שאני עושה".