חדר שינה – אורח נטה ללון

"מה אם?" כותב גארת ויליאמס, אוצר העיצוב במוזיאון אלברט וויקטוריה בלונדון, בקטלוג התערוכה של קראסה, "מה אם הדודן שלך (נניח שקוראים לו ג’ים) מחליט לבקר אותך (בפאריס, למשל)? האם הוא ירצה להישאר ללון לילה אחד, או אולי שבוע ימים? היכן הוא יישן?"מטאלי קראסה מתבוננת בחיי היום-יום ושואלת שאלות כאלה. "מה אם אגיש לאורח שלי ספל קפה? איפה הוא יניח אותו? אולי הוא יניח אותו על מדף נוח, המחובר לצד הכיסא". מטאלי קראסה יוצרת סיפורים מאירועי היום-יום הבנאליים ביותר. רבים מסיפוריה מתחילים באורח דמיוני או אמיתי. לג’ים הבא לפאריס עיצבה קראסה מזרן מתקפל ומנורת קריאה ושעון מעורר, במקרה שירצה לקום מוקדם (כדי לתפוס את הרכבת הראשונה). הפרויקט הראשון הזה, שמטאלי קראסה עיצבה ב-1998, הוא שגיבש לדעתה את הגישה שלה לעיצוב. האופן שבו התקבלה העבודה הזאת איפשר לה להמשיך (ראו כתבה עליה בגיליון 93)."אני מדמה שיש לי שדה בתוך הראש שאני כל הזמן מטפחת, וכשאני צריכה ליצור משהו אז אני קוצרת", אומרת קראסה, ואולי אין זה פלא שעולם הדימויים שבו היא משתמשת ניזון מחיי הכפר. היא נולדה ב-1965 בכפר קטן במחוז שמפן בצרפת, שבו מתגוררים 80 תושבים. אביה היה איכר, והיא מדברת בחיבה רבה על הפשטות והכנסת האורחים שאיפיינו את ביתה. "אני מאמינה שאני ברת מזל", היא אומרת, "בגלל שגדלתי בכפר, הראש שלי לא היה מלא בכל מיני ציוויי עשה ואל תעשה של הסגנון הנכון וה’טעם הטוב’ הצרפתי". קראסה שונאת "סטייל", ובמובנים רבים העבודה שלה היא תגובת נגד לאובססיה לאופנה ולמראית העין. היא מאמינה שהעיסוק בסגנון גורם לנו לשכוח את המטרה ומאליל את הצורה. אך החיים מלאים ניגודים, ולכן היא מעצבת אובייקטים שיכולים להתאים למצבים שונים – ושלמעשה לעולם אינם מעוצבים באופן סופי לפני השימוש בהם. "כשהנושא הוא נוחות", היא אומרת, "רוב האנשים מודדים את עומק הספוג שעל הספה, לגבי זה בדיוק להיפך. נוחות היא המבנה שמאפשר לך לנוע בתוכו בחופשיות. הכל עניין של חירות, של ניידות, של תנועה." היא מעידה על עצמה שמעניין אותה יותר הנושא של ארגון החלל מאשר הצורות עצמן. הצורות לא מעניינות כי הן משתנות. "אופנות הן כמו מעגל", היא אומרת, "מה שהיה הוא שיהיה, אך זה למעשה שינוי מלאכותי ולא שינוי עמוק. שינוי עמוק הוא שבירה של הקודים. בחלל הבית יש הרבה מאוד קודים. הרעיון הוא לעשות משהו שונה ולהשתמש בערכים כמו נדיבות, אוטונומיה, גמישות והכנסת אורחים".היא סיימה את לימודיה ב-1991 ועבדה עם דניס סנטקיארה ופיליפ סטארק. עם סנטקיארה היא חולקת תפישת עולם דומה (שניהם גדלו בכפר), אך סטארק הוא זה שסלל בפניה את הדרך לעצב בתי מלון. "פיליפ סטארק שינה את החשיבה העיצובית שלנו בעיצוב המלונות שלו. בזכותו מה שעשיתי בבית המלון בניס יכול היה להתקבל", היא אומרת. אם לא די בזה, הרי שבזכותו של סטארק הגיעו אליה גם בעלי המלון. הם לא רצו מעצב טרנדי אלא החליטו לחפש מישהו מבין תלמידיו של סטארק, וכך הגיעו לקראסה.שונאת סגנון ו"טעם טוב" ושואבת את עולם הדימויים שלה מחיי הכפר שבו גדלה. ראיון אישי עם מטאלי קראסה, אורחת הכנס "עיצוב מציאות" בירושלים