עליית גג- ראיון בלעדי עם נילי סובוטקה

הקשר ליופי ולאסטטיקה מלווה את נילי סובוטקה משחר נעוריה.  היא נולדה ב- 22.11  – קו הגבול בין עקרב לקשת, וצמודה לצד הקשתי שלה בכל הקשור לאינטואיציות, ראייה מרחבית והבנת בני אדם.את לימודיה הרישמיים סיימה  לפני למעלה מ-14 שנים, ומיד החלה לעבוד בעיצוב חללים: משרדים, (משרדי פרסום פלד – פרויקט ראשון), חנויות, בתים ודירות.  בתחילת דרכה הייתה נילי קנאית מאוד לדעותיה. עם השנים למדה להיות  קשובה יותר, והניסיון הרב שרכשה הוסיף לה רבדים של ביטחון מקצועי, המאפשר לה להסתכל על כל דבר מזוויות שונות, ולשנות דעה ללא חשש מפגיעה בהבנתה המקצועית. ההחלטות מתקבלות לכאורה על ידה, כשלמעשה, הלקוחות, הם המקבלים אותם  על פי ההנחיות שלה. זו דרך ארוכה יותר, אולם, בסופו של דבר, משתלמת לשני הצדדים: הלקוח נשאר לגור עם הבחירה, והקרדיט ניתן לנילי.  את הצירוף "אי אפשר" מתקשה נילי לקבל. הוא מושמע מידי פעם על ידי בעלי מקצוע, שעובדים תחת פיקוחה, אבל  בשיתוף פעולה מלא נמצא הפתרון, וה"אי אפשר" מתבצע על הצד הטוב ביותר תוך ביקורתה המתמדת. כל ה"תורה" על רגל אחתהסגנון המועדף על נילי הוא הסגנון הקלאסי. לדעתה, הסגנון הקלאסי הנקי הוכיח את קביעותו במשך שנים כעיצוב,שלא נמאס עם הזמן. אפשר לחיות איתו בהרמוניה מלאה לאורך שנים, והוא מתאים לכל גיל ולכל מעמד חברתי . נילי מתיחסת לקלאסיקה כאל חומר גלם, שאותו היא מעבדת, ומתאימה ללקוחות שלהם היא מעצבת דירה או מקום עבודה.יש בעבודותיה של נילי משהו מהרישול האלגנטי, המקנה למקום אווירה, שנוח לחיות בה. במידת הצורך, היא כוללת בתכנונה גם פריטים אופנתיים, והכל במינון נכון, ומותאם עד הפרט האחרון לאופיים של הדיירים. נילי דוגלת ברעיון, שבכל הבית חייב לעבור קו מקשר, היוצר אחידות והמשכיות אסטטית מהכניסה עד אחרון החדרים. סגנונה בולט בקווים אופקיים, העוברים כחוט השני בין כל חדרי הבית, ומוסיפים תחושת מרחב, המשכיות וזרימה.המאפיינים של ניליכרקע הולם לסגנון קלאסי נונשלאנטי מעדיפה נילי ריצפת פרקט, ורצוי מאד, שתהיה מעץ אלון קלאסי. למרות אהבתה לצבעוניות היא מעדיפה גוון זהה של הקירות והתקרה בכל הבית, וברבים מעיצוביה נכללים קירות סיליקט.  את הנגיעות האופנתיות מעדיפה נילי לשלב באמצעות פרטי עיצוב ניידים. המוטו של נילי הוא עבודה בהרמוניה מלאה, הן בחיבור עם הלקוחות והן עם בעלי המקצוע העובדים איתה. הרמוניה זו משתקפת היטב בתוצאה הסופית. כל פרויקט של נילי משול להיריון.  עם לידתו נמסר התינוק לידיהם האוהבות של הלקוחות. ואז, מנוחה קלה, ונילי עוברת ל"היריון" הבא. פרויקט המאה – חדר לגבר בחירתה של נילי סובוטקה  לעיצוב  חלל הגלריה, המיועד לחדר עבודתו של הגבר במשפחה, לא היתה מקרית.  לנילי  ניסיון  רב  בעיצוב דירות ובתים בסגנון גברי, וגם התפיסה, המנחה אותה בקביעת הסגנון הרצוי, תואמת למשימה.הנתונים הבסיסים, שנמסרו לידיה הם: שטח של כ- 50 מ"ר, תקרת עץ משופעת, מעקה, המהווה נקודת השקה עם הסלון, המעוצב בסגנון מודרני. בחלל הנתון יש להקצות מקום גם לחדר איחסון ושירותים.כבר מהפגישה הראשונה היה לסובוטקה ברור מהו הסגנון המועדף עליה. לפי תפיסתה, חדר עבודה בבית, במיוחד אם הוא מיועד לגבר, חייב להשרות אווירת רצינות, יחד עם פינוק ונינוחות. בעיתות אירוח צריכה להיות בו אמירה של סטטוס חברתי, ובהתייחדות –  מקום, שמרגישים בו בטוחים  ומוגנים.כדי להעביר את האנרגיות הדרושות בחרה נילי ריהוט עתיק אותנטי מתקופות שונות. הוא קלאסי במראה, יש בו מהנוסטלגיה וממנהגי האצולה האירופאית דאז,  הוא מקרין אמינות וביטחון של עשרות שנים, סגנונו ברור, לכל פריט עתיק יש נוכחות מובהקת בחלל, ועם זאת הוא משתלב היטב בסגנונות נוספים. האין זו מטפורה של איש עסקים מצליח?  שלושה דברים הנחו את נילי בבחירת העיצוב המתאים:מענה עיצובי לכל הצרכים של החדר: במקרה זה: עבודה, אירוח חברי, התרגעות, פגישות עיסקיות, ייצוג והתפנקות. החלל הגדול תוכנן, לפיכך, למספר פינות, המוגדרות על ידי  הרהיטים עצמם. אין הפרדה מודגשת, והעיצוב, הוא המכתיב את ההבדלה בין הפינות השונות: לעבודה- שולחן כתיבה גדול ומרווח.  בעת אירוח המרחק בין  בר המשקאות לפינת הישיבה מאפשר למוזמנים להתפרש על כל החדר, ולנהל שיחות אישיות נעימות. בנוסף, חדר אמבטיה, שעיצובו  מזכיר את תקופת השפע הכלכלי בניו-יורק לפני נפילת הבורסה ב- 1929. אלמנט ההפתעה: התפישה העיצובית הקלאסית הייתה מתאימה לסגנון הריהוט העתיק רצפת פרקט מעוצבת בדגם וורסי או אדרת דג. אבל נילי בחרה  ברצפה מאריחי קרמיקה במרקם ריבועי עדין בצבע מתכתי מבריק.  בחירתה המפתיעה  יוצרת מציאות קיימת ועכשווית, ומהווה רקע נהדר לרהיטים שנבחרו. העובדה, שבחדר יש תקרת עץ, שמשרה אווירה חמימה, הקלה על נילי את ההחלטה לגבי הרצפה. ניגודיות ממותנת: כדי למנוע דיסוננס צורם בשילובים המפתיעים, ממתנת סובוטקה את התוספות העכשוויות בדרכים מרומזות. לדוגמא: צורת הנחת אריחי הקרמיקה מזכירה את דוגמאות הפורנירים מתקופת האר דקו. כאלה הם גם הרהיטים המודרניים, ששולבו בחדר: ארון הדיסקים, הצמוד למערכת הקולנוע הביתי, ובר המשקאות בנויים שניהם בקווים מעוגלים, התואמים את תקופת האר דקו. כמו כן הוסיפה סובוטקה  לחדר לוח מודעות של פעם, בניגודיות ממותנת לכל המערכת התקשורת, שתופעל בחדר. זו הבחירה וזו התוכנית. בעוד מספר חודשים נראה את התמונה כולה. כולנו מחכים.