נובמבר פורח

המיצג נבנה בשתי רמות שונות: בכניסה לאולם המרכזי ממלאים המבקרים את תפקיד הצופים – בפניהם ניצב פרח ענק המורכב מכמה חלקי פסיפס החוזרים בחלל. האפקט דרמתי ומועצם על ידי הניגוד שבין הרצפה, הדומה לאספלט שחור, ולצבעוניות הפרח. עבורי, הפרח הוא הפשטה סימבולית, אידיאל יופי שאפשר לבטא באמצעות צורה וצבע. הפרח הוא האיזון הנשמר בין הפוטנציאל של הזרע והישג הפריחה, הוא שיר אהבה מפתה, רגע של שלמות אסתטית שיש לתפוס.

הפרח הוא גם סמל רטורי, כמו המילה "חתול" המתעלה על החומר. הפרח הוא שאיפה אסתטית הנובעת מתוך גישה דמוית חלום, ייצוג בחלל המכוון למלא כמה תפקידים בו-זמנית.

"מאז 1966 אני עונה לכל מי שקורא לי פביו נובמבר. מאז 1992 אני משיב למי שקורא לי 'אדריכל'"

שתי שורות מושבים מיקמתי על גרם מדרגות קטן, משם יכלו היושבים לצפות במבקרים אחרים הצופים בפרח, כשהם נעים כמו שחקנים על במה. באמצעות החקירה של "מאחורי הקלעים", המקושרים במסדרון קצר, צוללים המבקרים אל לבו של "פרח נובמבר".

כהרגלי, ובדומה לעבודות אדריכלות ועיצוב אחרות שלי גם זה לא היה פשוט: חלקים שונים מובילים את המבקרים ישירות אל עולם היצירה שלי, הם חווים את תהליכי היצירה, באמצעותם הם יכולים לגלות את האובססיות והאזכורים העיקריים העולים מעבודותיי.

יצרתי חללים בריק באמצעות ניפוח בלוני מסטיק, ויצרתי מתנות מסיכות מחודדות כדי לוודא שלא אתמלא גאווה

כל חלק הציג פרט עיצובי אותו הקפתי בטקסט ובאיורים הממחישים את תחילתו של הפרט ואת הרעיונות שמהם הוא התפתח. תהליך ההתקדמות היצירתית שלי התחיל במקורות ההשפעה והוביל אל התוצר הסופי דרך כמה אמצעים חושיים.

 "אני רוצה לנשום עד שאיחנק. אני רוצה לאהוב עד שאמות" – פביו נובמבר