בית פתוח לאמנות

בתמונה למעלה: באחד החללים המרכזיים של הבית ממוקם מתקן מרשים ועליו מיצג וידאו. 5 הצילומים הגדולים שמקיפים את החלל לקוחים מתוך מיצג הוידיאו המוקרן.

כמעט כל מי שעוסק בעיצוב פנים, בין אם הוא מעצב בפועל ובין אם הוא כותב בתחום, שמע לא פעם את המשפט: "אנחנו לא רוצים שהבית יראה כמו מוזיאון". דיירים רבים חוששים שביתם המעוצב יהיה סטרילי מדי, "לראותו בלבד", ולא יאפשר לדייריו להתנהל בו בנוחות מקסימלית. הבית של האדריכל האוסטרלי קורבט ליון, הבעלים של משרד ליונס, דווקא כן הפך למוזיאון. בשנת 1990 ביקר ליון בגלריה הלאומית במלבורן בתערוכת רטרוספקטיבה של הצייר המודרניסטי אלברט טאקר. הוא התאהב ביצירותיו הססגוניות של האמן האוסטרלי ורכש אחת מהן. עבודתו של טאקר הייתה יריית הפתיחה לאוסף עצום ומפואר של יצירות אמנות עכשווית שליון אסף מאז ועד היום. כדי להעניק למגוון היצירות סביבה הולמת וליהנות מהן ביום יום, ליון בחר לא להצניע אותן עטופות למשעי במחסן חבוי, אלא תכנן לו ולמשפחתו בית שהוא גם מוזיאון, שבו היצירות מוצגות בצורה גלויה. האוסף המרשים אינו מיועד להנאתה של משפחת ליון בלבד, אלא פתוח לציבור הרחב שמעוניין לספוג קצת תרבות.

יצירותיהם הצבעוניות של 32 אמנים אוסטרליים נחשבים מפוזרות ברחבי הבית בצורה מחושבת ומדויקת, על פי קריטריונים של מוזיאונים בינלאומיים

הבית ממוקם בפרבר קיי של העיר מלבורן באוסטרליה. צורתו החיצונית אינה מביעה אדריכלות מרשימה במיוחד. המבנה נראה די פרימיטיבי, ובראשו גמלון קטום שניתן לראות מהרחוב הראשי. הבית מתפרש על פני שני מפלסים, המפלס התחתון עשיר בקירות מסך זכוכית והעליון מחופה ברובו במתכת (אבץ) בגוון כהה, שחושפת למחצה קטעים מהבית. הבית מגודר בגדר לבנים גבוהה החוצצת בינו לרחוב, ועליה כתובת בגובה שני מטרים: פינת הרחובות קוט'ם ופלורנס.

ההפתעה הגדולה של הבית מתגלה בתוכו – הכלאה אדריכלית של סביבת מגורים פרטית ומוזיאון אמנות ציבורי. הבית תוכנן בהתאמה לאוסף המוצג, וליון חקר והסתמך על מוזיאונים בינלאומיים לאמנות מודרנית. לדברי האדריכל, הצירוף המפתיע והבלתי שגרתי של בית שמתפקד כמוזיאון הציב תכנית אתגרית וייחודית. עלו שאלות רבות בנושא מיקום וארגון הפונקציות השונות, שבסופו של תהליך נפתרו בדרך של סינתזה בין השניים: שילוב שתי התכניות, הפרטית והציבורית, לתכנית אחת. אף ששתי הפונקציות משולבות זו בזו, תכניתו הפנימית של הבית מחולקת לשני אזורים המתפרשים על פני שתי קומות הנראות כקוביות. הקובייה הבהירה משמשת את האזור הפרטי וחדרי השינה של משפחת האדריכל, שבה ארבע נפשות, והקובייה הכהה מיועדת לאזורים הציבוריים. החללים שמיועדים הן למשפחה והן למבקרים, כגון המטבח, הספרייה וחדר הקולנוע, מעוצבים כך שהפונקציה הביתית והאמנות הציבורית שלובות זו בזו. בשעות שהבית פתוח לביקורים, המטבח המשפחתי והאינטימי הופך למעין בית קפה של המוזיאון. הקופסה השחורה שמשמשת את מיצגי הווידאו ארט היא ביום יום הקולנוע הביתי של בני הבית, והאזור שבו ילדי המשפחה לומדים מוסב לספריית מחקר עבור המבקרים האקדמאים והסטודנטים החוקרים את האמנות העכשווית. 

בשעות הביקור המטבח המשפחתי הופך לבית קפה, הספרייה למרכז אירועים וחדר הקולנוע הביתי לחדר הקרנה של מיצגי וידאו

האוסף של ליון כולל יצירות אמנות ססגוניות ומגוונות של 32 מהאמנים המפורסמים ביותר באוסטרליה במגוון ז'אנרים: פיסול, ציור, רישום ומיצגי וידאו. בין האמנים הבולטים נמצאים מורטון קלום (Morton Calium), נולן רוז (Nolen Rose), האריס ברנט (Harris Brent) ואנדרו ברוק (Andrew Brook). העבודות מאורגנות בפרספקטיבה ובזוויות הנכונות המאפשרות להביט בהן בצורה ראויה.

פתיחת הבית לקהל הרחב וחשיפת האוסף הפרטי שבני הזוג אספו עם השנים מציגה גישה חברתית, שבה גם הציבור יכול ליהנות מהפריטים שנמצאים בבעלות פרטית ואי אפשר לראות בשום מוזיאון אחר בעולם. הביקור החווייתי בבית הבלתי שגרתי אינו בחינם, ממש כמו מוזיאונים רבים בעולם. הכניסה אליו כרוכה בתשלום של 38 דולר. שיטה נוספת להרוויח.