עיצוב בתים פרטיים // בית ירושלמי: איך בונים מודרני בעיר עתיקה?
בית ירושלמי: איך בונים מודרני בעיר עתיקה?
בין הבתים המסורתיים שבלב שכונה ירושלמית ותיקה צמח לו בית שמביא את הרוח היפאנית אל עיר הקודש ומתמודד לא רע עם עול האבן הירושלמית הכבדה
מאת: דקל גודוביץ, מגזין בניין ודיור צילום: עמית גרון
אוהבים עיצוב? הרשמו לניוזלטר שלנו וקבלו עדכונים ישירות למייל!
"הבית הוא ראי לסביבתו", אומרים האדריכלים דבורה וג'ף רמז ומסבירים איך את התורה הזו הם מוציאים לפועל אפילו בירושלים: "לא רצינו לשכפל את הכובד ההיסטורי של האבן הירושלמית, אלא להשתמש בחומרים שייתנו תחושה של קלילות ורוגע". וכך בלב שכונת טלביה היוקרתית בירושלים, הבנויה אבן בסיתות גס שעליה הצטברו שנים של זכרונות וטחב, נשתל בית מודרניסטי לבן ושונה. "עם כל המטען ההיסטורי החומרי של השכונה, חשבנו שהבית צריך להיות ראי מחשבתי ואסתטי לסביבתו", הם נזכרים בתחילת התהליך, "רצינו אדריכלות מודרנית ומינימליסטית, קלילה ונקייה מקישוט יתר, כדי לחדד את החוויה של מגורים בעיר ההיסטורית הזאת".

ובאמת, הזוג רמז הצליח ליצור אדריכלות מודרניסטית עם ניחוחות יפאניים, אבל עדיין נותרו כאן כמה שאלות פתוחות כמו מהי מידת השתלבות הבית בסביבה? איזו חוויה ושל מי בדיוק מתחדדת כאן? ואיך אפשר לבנות בסגנון מודרני בעיר האבן ירושלים? הרי כדי לשמור על סגנון אחיד, פחות או יותר, קובעות תקנות העיר חובה להשתמש באבן מסותתת לחיפוי החיצוני, ולא באבן נסורה חלקה. השניים מצאו פתרון יצירתי והשתמשו באבן גלילית מותזת חול שהיא כמעט טיח מודרניסטי ובוודאי שאינה דומה לאבן הירושלמית הכבדה שממנה רצו האדריכלים להתנתק.
איך עושים את זה?: האבן מופיעה בהיקף הבית, ועוטפת בית מודרניסטי שבחומריו ובצבעי השחור-לבן שלו יכול היה להשתלב בכל עיר מודרנית. יש כאן טיח בהיר, קונסטרוקצית פלדה לבנה, חיפוי לוחות אלומיניום לבן, תריסי גלילה כסופים, הרבה זכוכית – בחלקה ללא מסגרת פרופיל ובחלקה עם פרופיל שחור לפתחים – פתחים גיאומטריים וקווים אופקיים נמשכים, כמו המרפסות הארוכות הפונות אל החצר האחורית. גם החללים בתוך הבית נמשכים ומשתלבים זה בזה בין הקומות ובין הפונקציות, ממש כאילו היו חלל פתוח אחד.

"החללים בקומה הראשית אינם חד-משמעיים וזורמים אחד לתוך השני", מסבירים בני הזוג רמז את הרעיון שמאחורי העיצוב. "הפונקציות הקבועות ממוקמות לצדי החלל המרכזי ומאפשרות גמישות וזרימה מהחוץ אל החללים, מחלל לחלל ושוב לחוץ". כך מוקמו משני צדי חלל הכניסה המטבח והמעלית בצד אחד, והמדרגות וחדר המשפחה בצד השני. קיימת זרימה ברורה בכיוון האופקי, מהכניסה בירידה בחצי גובה לחדר הדיור והלאה דרך הפתחים הגדולים, הפונים דרומה לגינה ולבריכת השחייה. אליה מיתוספת התנועה האנכית שיוצר האדם העולה במדרגות הפיסוליות או במעלית, במבט המשקיף אל המסדרון המקשר את חדרי השינה בקומה השנייה.

עולים קומה: המדרגות והמעלית בנויות בתוך פיר זכוכית ומוחזקות על ידי הבנין, ואינן הגרעין המחזיק את הבנין כפי שנהוג בדרך כלל. גם פינת האוכל וחדר הדיור לא הופרדו באופן החלטי כדי לשמור על הזרימה. בגלל אותם שיקולים הדלתות הפונות לחלל המרכזי מזכירות קיר ובנויות מהרצפה לתקרה עם ציר רצפתי וללא משקוף, כדי לבטל את התחושה שמדובר בחדר המופרד בדלת.
בקומה העליונה נמצאים חמשת חדרי השינה לילדים ולכל אחד שירותים ומקלחת צמודים. הם חולקים מרפסת משותפת ארוכה: "אנחנו מחזיקים בגישה מינימליסטית שלפיה העניין הוא לא בחדר אלא בשהייה בו, וביצירת תחושה של נופש במלון שבו כל החדרים שווים", מסבירים השניים. כפל הפתחים המחברים את החדרים למרפסת נועד בין היתר לבטל את הצורך ברשת זבובים לדלתות ההזזה הגדולות, באמצעות חלון קיפ צר נוסף עם רשת המאפשר אוורור בעת שדלתות ההזזה סגורות.

עוד קומה מעל: מעל שוכן מפלס סוויטת ההורים, הכולל מרפסת ענקית העולה במדרגות לולייניות אפורות לגג העליון, חדר עבודה מצדה האחד וחדר שינה מהצד השני. לחדר השינה צמוד חדר רחצה מרוצף שיש קררה, עם אמבטיה בעיצוב נורמן פוסטר. כל אזורי השינה מחופים בפרקט מייפל בהיר, המשדר חמימות מול אבן הגרניט השחורה.
השורשים ביפאן: התחושה היפאנית השוררת בבית מקורה במודרניזם הנקי המגיע מיפאן, ובעובדה שהזוג רמז חי ביפאן תקופה מסוימת בתחילת שנות ה-80. דבורה למדה וג'ף זכה לעבוד במחיצתו של האדריכל הנודע שין טקמצו, שהיה אז בתחילת דרכו. מכאן אולי השימוש בקווים אופקיים כמו למשל בקומת חדרי השינה, שם משתלבים הקירות בדלתות בחיפוי עץ מלבני אופקי, ובחומרים כמו חלוקי נחל לבנים, טוף שחור לחניה וריצוף גרניט שחור. אותו צבע שחור גם מתקשר לגגות הרעפים השחורים של הבנייה היפאנית המסורתית מחד ואל צבע היסוד המודרניסטי מאידך.
אם כל זה לא מספיק אז הרי שהזוג רמז גם מרבה להשתמש בביטויים יפאניים כמו "מסגור נוף", המופיע בכל פתחי החלונות הגדולים, או "נוף שאול" המופיע למשל בניצב לציר הכניסה, וממסגר את הגינות הצדדיות בתמונת נוף יפה הלקוחה כמו ממקום אחר. אולי גם הבתים הירושלמיים הוותיקים מסביב ממסגרים את הבית המודרניסטי, שהוא בעצם "בית שאול", ומספרים את הסיפור המיוחד שלו.

אהבתם את הבית? ספרו לנו בתגובות
תגובות