פיוז'ן זה לא רק במטבח

מעבר לגדר הפונה לרחוב מציצים ענפי זית, צמרת עצי הדר וכמה שיחים. מתקבל הרושם המותעה של "עוד גינה רגילה", ואז יש הפתעה גדולה. לרגע נראה שהגענו לריזורט תאילנדי בפוקט או בקו סמוי. אבל מתברר שלא. זאת דירת גן על גגו של חניון תת קרקעי, באחת השכונות הצפוניות של תל אביב.
הגינה נראית נהדר! ואני מדגישה זאת כבר בהתחלה, כי שלושת הילדים הקטנים שמשחקים בה, חברים שמתארחים, ומעל הכול כלבה אם ושלושה גורים, הם צירוף שלא ממש תורם למראה הגן, אלא יותר לבורות, דשא הרוס ושחוק ומראה כללי די מרוט. כאן זה לא המצב – כנראה משום שאין כאן בכלל דשא, ושכמעט כל השטח, הנרחב מאוד יחסית (480 מ"ר+139 מ"ר) הוא משטחי דק שבתוכם ערוגות, בריכות ופינות ישיבה מפתיעות.

דירת גן הייתה האפשרות היחידה לגור בתל אביב עם גינה גדולה שבה צמחייה מגוונת ומתקנים שונים לפעילות בשעות הפנאי

"רציתי לגור בתל אביב וגם שתהיה לנו גינה גדולה", אומר הבעלים. "אז בחרנו באופציה היחידה בעצם – דירת גן. הבנתי כי אף שזאת דירת גן, ועוד מנותקת מהקרקע, נוכל להקים כאן גינה יפה, עם כל השימושים, הצמחים, המתקנים והחלומות שתכננו לגביה".
השטח הגדול לא פותח בבת אחת, וגם עבר שינויים במשך השנים האחרונות. תחילה תכננה האדריכלית סיגל ברנוביץ רחבות דק בקרבת הבית, ובשלב מאוחר יותר "התפשט" הדק לכל חלקי הגינה. שינוי משמעותי נוסף היה באופי הצמחייה – מגינה ים תיכונית עם דשא וצמחים אופייניים, לאזור טרופי, שכולו דק, צמחים ירוקי עד ובריכות.

באזור שבו נמצאת בריכת השחייה הייתה קודם המדשאה. "ראיתי שזה לא פשוט לתחזק דשא; הרבה עבודה, מים ובסוף הוא גם נראה לא טוב", מסביר הבעלים את השינוי. "הגעתי די מהר למסקנה שמה שמתאים לנו זו גינה שלא תייצר עבודה כל הזמן, שתשמש כמקום משחק ופעילות לילדים ולמשפחה ושתהיה עמידה ככל שאפשר".
 

השטח סביב הבית עבר שינויים. תחילה תכננה האדריכלית סיגל ברנוביץ רחבות דק בקרבת הבית, ובשלב מאוחר יותר "התפשט" הדק לכל חלקי הגינה

זה היה הקו המנחה גם לשינוי הצמחייה. בהתחלה היו כאן הרבה שיחים וצמחים מקומיים. תוך שנים ספורות חלק נכבד מהם הוחלף בצמחייה טרופית – כיוון שהיא אינה נושרת ונראית ירוקה ויציבה רוב השנה, וגם בגלל החיבה של הדיירים לסגנון הגינון שראו בתאילנד. כרגע מתקיים בגן שילוב מעניין בין ים תיכוני לטרופי: יש הדרים, זיתים, צמחי תבלין, גפנים מטפסות על הקירות, לצד צמחייה טרופית דומיננטית עם עלים גדולים ורחבים וצמחי מים כנימפיאות ויקינטוני מים. רחשי המים, מראה הדגים המשייטים בבריכות המדורגות, המוזיקה הבוקעת כל העת מרמקולים חבויים והצל הרב משתלבים הן עם הים תיכוני והן עם הטרופי, ומשלימים את האווירה.

"הבעיה עם דירת גן, בפרט אם יש בה בריכת שחייה", מספרים הבעלים. "היא השכנים שמציצים מלמעלה ומהבניינים הסמוכים. הפתרון היה הצללה של שטח הבריכה; כדי לחסום עיניים סקרניות וכדי לצנן את השטח החיצוני, העוזר גם להורדת הטמפרטורות בתוך הבית".
ומדוע יש צורך בכל כך הרבה פינות ישיבה? "כדי שיהיה מעניין", אומר הבעלים. "כל פינה מתאימה לזמן ולפונקציה אחרים. קיים אזור האוכל הקרוב לבית ולפינת הברביקיו; ושם, על הקיר, יש עוד דלפק קטן, למי שרוצה ליהנות יותר בפרטיות; וקיים אזור האוכל המרכזי, השקוע בבימת העץ המוגבהת – בהשראת מסעדה יפנית בניו יורק". הגן, שהפך לתחביב העיקרי של בעל הבית, נבנה על ידו, עם מעט עזרה של בעלי מקצוע, למעט הדק. יש פינת קפה צמודה לסלון, ויש פינה מוגבהת וקטנה היוצאת מחדר הילדים ויש גם בר קטן לשוהים בבריכת השחייה (עבודות עץ ואלמנטים ניידים: טיראן עבודות עץ). בקצה השטח ממש מסתתר עוד ביתן עץ, המשמש כסטודיו ליוגה של בעלת הבית.

מדשאה גדולה הוסבה לבריכת שחייה. אחד מהשיקולים היה, למרבה ההפתעה, חיסכון במים וקלות אחזקה

נוכח העצים הגדולים, הבנייה הרבה והמפלסים קשה לזכור כי מדובר בעצם בגינה הנמצאת מעל חניון הבניין. הבעלים מסביר כי ברוב השטח יצר הגבהה של 04-08 ס"מ לשתילת השיחים והעצים. באזור הפרדס, שבו נמצאת פינת האכילה השקועה, יש הגבהה של קרוב למטר, כדי לאפשר לשורשי ההדרים הוותיקים להתפתח.

בריכת השחייה מוגבהת אף יותר – כך שאפשר יהיה לראות אותה מכל חלקי הגן האחרים. הגדר המקיפה אותה עשויה מחומרים קלים וכמעט שאינה נראית: עמודי במבוק וכבלי נירוסטה מאפשרים לצפות בבריכה, אך מונעים כניסה לא מבוקרת של ילדים לשטחה. בצמוד לבריכה נבנתה מחומרים קלים מקלחת חיצונית ושימושית, כך שהילדים וכל השאר אינם מטפטפים מים בכל הבית בדרך למקלחת.

המים מהמקלחת החיצונית, וכן ממכונת הכביסה והמקלחת בבית, ממוחזרים כמי השקיה לגן, לאחר שמערכת ההשקיה עברה התאמות. המשפחה מקפידה להשתמש בסבון אקולוגי שלא יפגע בצמחייה ובקרקע. החשיבה הירוקה מתבטאת גם במרכז המיחזור הקטן ליד המטבח ובתאורת הלדים שהותקנה בכל השטח, ותורמת את חלקה ליצירת התחושה השלווה של אי טרופי במזרח התיכון.