חברת קש

הקשית – חפץ זמני וחולף שימשה את המעצב טל גור כחומר בסיס לעיצוב אובייקטים שהם סמל ליציבות, כמו חומה או כיסא העשוי מ-15,000 קשיות – 5.5 ק"מ אורך. התערוכה שלו, "בחזקת קש", נפתחה ב-22 בפברואר בגלריית ה"חדר" בתל אביב ותינעל בסוף מארס.

ביפאן יש מסורת ארוכת שנים של שימוש בקש וקוראסקי עצמו מייצג את הזרם של חזרה לאומנויות ולמלאכות המסורתיות

"הרעיון החל כשהיינו ביפאן", מספר טל גור. "דיברנו על פרויקט לשנה הבאה עם טאורו קוראסקי, מייסד טוקיו דיזיינרס בלוק. קוראסקי העלה את הרעיון לשימוש בקש כחומר לתערוכה עתידית". ביפאן יש מסורת ארוכת שנים של שימוש בקש וקוראסקי עצמו מייצג את הזרם של חזרה לאומנויות ולמלאכות המסורתיות.

כשטל גור חזר לארץ הרעיון המשיך להדהד בראשו. בשלב ראשון גילה שהשימוש בקש אורגני אינו פשוט כי הוא פריך ומתכלה. בתהליך החיפוש מצא קש שממנו עושים מטאטאים בכפרים הערביים. התברר לו שזהו גידול חקלאי שמגדלים בחצר או בשולי השדות. הוא נראה כמו תירס דל. אחרי שקוצרים ומייבשים אותו, יש איש שעובר בין הכפרים מבית לבית ומייצר מהם את המטאטאים. טל גור חשב לגדל בעצמו קש ולהזמין את שוזר המטאטאים, אלא שאז היה ברור שהמוצרים יהיו תלויים רק בכמות היבול.

במקביל החל טל להתעניין גם בקשית הפלסטיק הנקראת באנגלית STRAW, קש. התברר לו שהקשית דומה הרבה יותר לחבילות הקש בשדות שהיו כבר לאייקון. הוא החל לחקור את הנושא, מה הן הקשיות, איך מייצרים אותן. זהו בעצם המוצר המזוהה ביותר עם העולם החד פעמי. לבני בוץ וקש עם תכונות הפלסטיק.

היכולת לעבוד בקש מצאה חן בעיני טל גור. מכיוון שזו לא היתה העונה של שימוש בקשיות, כי בחורף אנשים שותים פחות, הרי ניתנה לו כאן אפשרות לספק פרנסה בעונה חלשה זו למפעל המייצר קשיות בבת ים. מהן, בטכניקה של דחיסה לתוך שבלונה פשוטה ושימוש בפלטות חמות להדבקה, יצר כיסאות, שולחנות ואהילים מלאי הומור וצבע.