אדריכלות – אולריק פלסנר – בניינים לבני אדם

האדריכלות של אולריק פלסנר, אדריכל ירושלמי שגדל בדנמרק, היא מסבירת פנים, אינה מתנשאת לגבהים, משתלבת בנוף המקומי הנשקף מחלונותיה, מבוססת תמיד על תוכנית פונקציונלית וקלה להתמצאות, ודואגת להשרות על המבקר בה אווירת רוגע ובו-בזמן לעורר בו עניין וסקרנות."בניינים נועדו לבני-אדם", מסביר האדריכל אולריק פלסנר את העקרון המנחה אותו בתכנון, "ועל-כן הם צריכים להיות בעלי קנה מידה אנושי, מענגים ובעלי קסם". ואכן, האדריכלות של פלסנר מסבירת פנים: היא אינה מתנשאת לגבהים, משתלבת בנוף המקומי הנשקף מחלונותיה, מבוססת תמיד על תוכנית פונקציונלית וקלה להתמצאות ודואגת להשרות על המבקר בה אווירת רוגע ובו-בזמן לעורר בו עניין וסקרנות.פלסנר מאמין, כי בנוסף לפונקציות הטכניות, יש לכל בניין גם פונקציות פסיכולוגיות, שעיקרן הוא להסב הנאה ולגרום אושר לדייריו ולמבקריו. "הבניין", בעיניו של פלסנר, "הוא גם מקום בשביל הנשמה".את תכונות הבניינים שלו משווה פלסנר לתכונותיהם האופייניות של תושבי דנמרק, ארץ מוצאו, שאנשיה "הגיוניים, פונקציונליים, יציבים ורגועים". בדומה לדנים עצמם, כך גם הבניינים שפלסנר מתכנן: הם אינם שואפים "לפרוץ, להתבלט או להגיע לקיצוניויות", אלא מעדיפים להישאר קרובים לאדמה ולהיטמע באופן טבעי, צנוע והרמוני, בסביבה שבה הם ממוקמים: הנוף, הפרופורציות, המסורת וחומרי הגלם האופייניים למדינה או לאזור שבו הם נמצאים לוקחים חלק פעיל ביצירה האדריכלית.מרבית המבנים שתיכנן פלסנר בארץ, למשל, עשויים אבן, אותה הוא תופס כ"חומר הגלם הטבעי ביותר לבנייה בארץ", משום שהיא מצויה בשפע ו"מתיישנת באופן מכובד". על פי רוב מעדיף פלסנר להשתמש בחומרים טבעיים דוגמת אבן, לבנים ונחושת, על פני חומרים חדשים ושבירים דוגמת בטון, מתוך אמונה כי "מה שנשמר היטב הוא מה שיפה" . את בנייניו הוא מתכנן מתוך כוונה שיישמרו לאורך זמן ויסמלו קביעות אסתטית, בדומה לבניינים בערי אירופה.גגות נחושת מחודדיםאחד הפרוייקטים המזוהים ביותר עם האדריכל אולריק פלסנר הוא מרכז התרבות "בית גבריאל" על חוף הכנרת שנבנה )בשיתוף עם משרד ספקטור-עמישר( עבור קרן גבריאל שרובר, ב- 1992. המבנה מתוכנן בהשראת כפר מזרחי חד-קומתי ובנוי אבן, שמבנהו מבוסס על עמוד שדרה מרכזי מדרחוב ממנו ניתן להגיע לכל החללים בעלי הפונקציות התרבותיות: אולם תיאטרון וקונצרטים, שני אולמות קולנוע, גלריה, חדרי ישיבות, מסעדה ושלוש דירות אירוח. המבנה כולו בנוי מאבן בהירה, מסותתת ביד, המאפיינת את הבנייה המקומית המוקדמת והמשתלבת היטב עם גגות הנחושת המחודדים – אחד מסימני ההיכר של פלסנר – השואבים את השראתם מערים דוגמת פראג או קופנהאגן.בהתאם לתפישתו כי "המראה הניבט מהחלון חשוב בשביל הנפש" זוכות לטיפול כל נקודות המבט מהמבנה כלפי חוץ: החללים השונים פונים כולם לגינות אינטימיות ופרטיות שתיכנן פלסנר בקפידה, ואילו החלל המרכזי, המכיל את המסעדה ונפתח לטרסה הרחבה – משקיף אל הגן המטופח, הנושק לאגם הכנרת. חדר הישיבות, המכונה "חדר השלום" )בזכות הפגישה ההיסטורית שהתקיימה בו בין יצחק רבין וחוסיין מלך ירדן( ממוקם כך שהגליל והגולן נשקפים משני צידיו. העיצוב של האולם המרכזי והטרסה מבוסס על קונסטרוקציה של עשרות עצי פלדה מסוגננים, דמויי דקלים מזרחיים, הנושאים את הגג, מאזכרים ומשתלבים עם הדקלים הטבעיים המאפיינים את איזור הכנרת ויוצרים יער קסום וייחודי, שהתאורה הדרמטית מעניקה לו מראה מכושף."כל דבר בטבע", מסביר פלסנר את מקור ההשראה שלו, "הוא מאה אחוז קונסטרוקציה".המרכז לחינוך קהילתי ע"ש חיים ציפורי, הנבנה בימים אלה ביער ירושלים, שואב גם הוא את השראתו מסגנון הבנייה המזרחי וממרקם הנוף המקומי שזוכה להתייחסות ייחודית: גגות מבני האבן המרובעים, בני השתיים והשלוש קומות, יכוסו באדמה ובצמחייה האופיינית למקום, כך שממבט-על ייראה הקמפוס מוטמע בצמחייה, שתעניק גם קרירות טבעית לבניין. הקמפוס, הבנוי במתכונת של כפר ים-תיכוני במעמקי היער, מורכב מקבוצות של בניינים אוטונומיים, המאורגנים סביב חצרות דמויות חאן מזרחי קלאסי, מוקפות ארקדות, שומרות על פרטיות ומשמשות כמקום התכנסות פתוח לאור ולאוויר. שבילים יקשרו בין החצרות הללו לבין הכיכר המרכזית, המרובעת, ויהוו מסלולי הליכה פסטורליים ביער. אחד העקרונות שקבע פלסנר בשלבים המוקדמים של תכנון הפרוייקט, היה שמירה על היופי הטבעי וההרמוני של המקום: "עבור כל עץ שנאלצנו להוריד – מצאנו מקום אחר בשטח הפרוייקט, כדי לשתול אותו מחדש".פרגולה עטופה בזכוכיתהשאיפה להיטמע בנוף מגיעה לשיאה במבנה המוזיאון הארכיאולוגי, שעתיד להיבנות בקיבוץ עין דור ולהכיל את ההיסטוריה של הארכיאולוגיה המקומית. פלסנר תיכנן מבנה בעל פרופיל נמוך שייבנה בתוך המדרון וסגנונו יבוסס על עקרון של בית ביזנטי או רומאי: חצר מרובעת, פתוחה ומרכזית שסביבה מאורגנים האגפים השונים, המרובעים, בני הקומה האחת, הבנויים אבנים גדולות. המראה העתיק, המוטמע, החפור והכמו-ארכיאולוגי, ישקף את המוצגים והפעילויות העתידיות של המבנה.מכיוון שהמבנה ימוקם על מדרון ייתכנו שתי כניסות: הכניסה המרכזית, החצובה באבן, תוביל למפלס המוזיאון המונמך, החפור במדרון, וכן תיתכן גם כניסה מהמשך המדרון ישירות אל רחבת הגג השטוח, המקורה בפרגולה עטופה בזכוכית שתתכסה בגפן: שם יתנהלו סדנאות העבודה והלימוד השונות.הקונספציה המרכזית של פלסנר היא לאפשר למבנה להתכסות בהדרגה בצמחייה שתהפוך אותו לחלק אינטגרלי מהנוף ותעניק לו חזות עתיקה כיאה למוזיאון ארכיאולוגיה. את התפיסה האדריכלית שלו מיישם פלסנר גם במבנים שהוא מתכנן לשימושו האישי. כך למשל מתבסס ביתו הפרטי בסרי-לנקה, שנבנה בשנות ה60-, על נתונים טבעיים ומקומיים דוגמת אקלים, אור, אוויר ומסורת בנייה אופיינית. הבית, הבנוי על שטח של 150 מ"ר, מבוסס על תוכנית אוורירית שלפיה קיר חיצוני אחד תוחם ומקיף את החללים הפנימיים הנפתחים זה אל זה, וכלפי הגינה העשירה שבמרכזה בריכת מים.העיצוב הפשוט והחופשי, המתבסס על קירות טיח, גגות רעפים וחלל מרכזי פתוח, ללא מחיצות, דלתות או חלונות – מתייחס באופן ישיר למזג-האוויר בסרי-לנקה, השומר על אחידות לאורך השנה ומספק זרימת אוויר חופשית ברחבי הבית. גם את הריהוט – כורסאות מקני-סוף, ספסלי בטון קבועים ומנורות תלויות, עשויות במבוק ונייר יפאני – עיצב פלסנר במיוחד עבור הבית, ששימש את המשפחה בשנות שהותה באי.המשרד של פלסנר אדריכלים, הממוקם בבניין אבן יפהפה במושבה הגרמנית בירושלים, משקף גם הוא את הכמיהה של פלסנר למסורת, לשלווה ולאסתטיקה: חדר הישיבות, למשל, הוא חלל מרווח, מואר ונוח, מוקף חלונות עץ גדולים ויפים שצמחייה עבותה נשקפת מהם. המשרד מונה שמונה אדריכלים. מאז הצטרפותו של דור ההמשך )מאיה ודניאלה פלסנר ואיתי לילנברג שלושתם בוגרי המחלקה לארכיטקטורה בבצלאל( הוא פועל במתכונת משפחתית,כשאולריק ודניאלה הם המנהלים הרשמיים של המשרד וקובעי המדיניות התכנונית, ואיתי אחראי בעיקר לניהול השוטף. "כל בורג ובורג בכל פרוייקט עובר קודם כל תחת עיניו הפקוחות של אולריק", מספר איתי על תהליך העבודה, "וממנו לדניאלה שמעבירה הלאה. זהו תהליך שבנינו כדי ליצור בקרת איכות".מוקד עלייה לרגלאחד העקרונות המרכזיים שמתווים את המדיניות התכנונית והאסתטית של המשרד, הוא עקרון שפלסנר מכנה "עיצוב כערך" )Value by design" "(. לפי עקרון זה לחוויה, לעניין ולעונג המיידיים של המבקרים בבניין יש ערך מסחרי. "אם האנשים ייהנו מהרוח הממלאת את המבנה וירגישו את השפעתה", מסביר אולריק, "הם יבקרו שם בהמוניהם והדבר ישפיע על הפעילות ועל הכלכלה גם יחד".כדי להוכיח את דבריו מספר פלסנר על המרכז המסחרי שתיכנן בהילרוד-דנמרק, שזכה בפרס למרכז המסחרי הטוב ביותר באירופה לשנת 1993 על-ידי הוועדה הבינלאומית למרכזי קניות. המרכז הפך, כמעט בין-לילה, ממקום נטול ביקוש לחלוטין למוקד עלייה לרגל, המארח אלפי מבקרים מדי יום. "הסיבה לכך", אומר פלסנר, "היא שאנשים פשוט אוהבים לבלות בתוכו". המרכז המסחרי, שהינו אחת הדוגמאות הראשונות לקניון שחוזר למרכז העיר ומפריח אותו מחדש, מתבסס על שלוש וארבע קומות )התחתונות משמשות למסחר והעליונות למגורים(, בעלות חזיתות דמויות בתי מגורים, המשתלבות היטב במרקם העירוני שזוכה להתעוררות מחודשת. את הגג המרכזי הפך פלסנר לגינות פרטיות ולשטח גינה ציבורי, המשמשים את דיירי הקומות העליונות ומעניקים להם "תחושה של קרקע".על-פי אותו עיקרון תיכנן פלסנר את מרכז דניאל )ע"ש דניאל עמיחי( ללימודי ימאות וחתירה שהולך ונבנה בימים אלה, על עיקול נחל הירקון בתל-אביב )פרס ראשון בתחרות, 1995(, ובנייתו עתידה להסתיים בשנת 2000. הקומפוזיציה הדינמית של המבנה מייצגת את האופי העשיר בתנועה של ענפי הספורט הימי, שבאים לידי ביטוי בגג המעוצב כסירה הפוכה ובשלד הבניין המעוצב כגוף כריש: הרחוב המרכזי מהווה עמוד-שדרה, בית-הקפה המתרומם מעל נחל הירקון מסמל את הראש, ואילו האודיטוריום מעוצב כזנב הכריש. החללים הפנימיים מסודרים לאורך רחוב מרכזי מקורה בסקיי-לייט, על-פי עקרון של פנינים במחרוזת: ניתן להוסיף להם ולשנות את מיקומם לפי הצורך.מתחת למבנה הראשי, שיכיל את הפעילויות היבשות במפלס אינטראקטיבי אחד, ייבנה מחסן סירות בגובה מפלס המים, שייפתח ללגונה מלאכותית, סגורה, שתהיה מיועדת למתלמדים על הסירות השונות וכן להשקת יאכטות לדוגמא. הבניין, המיועד לצעירים ספורטיביים, מנסה לייצר עבורם חלל מזמין, משמח ובלתי פורמלי, שמשקף את הפעילויות העתידות להתקיים בו ומציע בילוי מענג ומפתיע. המבנה, הנראה לכאורה חריג בנוף האדריכלי של אולריק פלסנר, מביא לידי ביטוי את האמונה שהדריכה אותו בראשית דרכו כאדריכל, לפיה "כל בניין צריך שיהיו בו מים וזהב", המעניקים דינמיות, חיות ושמחה. המבנה מאגד את שני המרכיבים הללו באופן מושלם: הוא מוקף מים מכל עבריו ואת רחבת הכניסה שלו יעטר דיסק זהב גדול, שינציח את דניאל עמיחי שעל שמו נבנה המרכז הבינלאומי המרהיב הזה.כשאולריק פלסנר נשאל על הפנטסיה העתידית שלו, הוא ממהר לענות שהיה רוצה לתכנן בתי-מלון לאורך רצועת החוף המקומית, שבניגוד למלונות המגדליים החוסמים את הנוף ומתחרים בו יתפרשו במרחב, יתאימו עצמם לסביבת החוף הטבעית ויתמקדו באווירה, בחוויה ובהנאה של דייריהם. ההשתלבות בנוף, החזרה למימדים ארכיטקטוניים צנועים ויצירת חוויית ביקור מענגת הם העקרונות המנחים את היצירה האדריכלית של פלסנר: "אדריכלות היא בשביל אנשים", הוא חוזר ומזכיר לשותפיו למשרד, "ולא על-מנת להנציח את האגו של האדריכל". מערכת יחסים ארוכהאולריק פלסנר נולד באיטליה ב1930- לאם איטלקיה ולאב דני. הוא גדל בדנמרק, שם גם סיים את לימודי המ.א שלו באדריכלות באקדמיה הדנית המלכותית, ב1956-. עם סיום לימודיו השתתף בתחרות בינלאומית לתכנון פסל ומקדש לבודהא לציון 2,500 שנה לבודהיזם בהודו. מבין 6,000 המשתתפים בתחרות הגיע פלסנר למקום השני וזכה להצעת עבודה בסרי-לנקה, שהיוותה יריית פתיחה למערכת יחסים ארוכת שנים עם האי.הוא פתח שם משרד שהפך תוך מספר שנים לגדול במדינה, ושהה שם עד 1967 . אז החליט, בעקבות המצב הפוליטי, לעבור לאנגליה, שם עמד בראש צוות תכנון ב-Arup Associates. באותה שנה הגיע לראשונה לארץ במסגרת סיור במלונות "הילטון" ברחבי העולם, על-מנת לתכנן לרשת מלון בסרי-לנקה ופגש את תמר, אשתו לעתיד, בעקבותיה החליט להשתקע בארץ. ב1973- פתח משרד עצמאי בירושלים, ותיכנן וביצע פרוייקטים בארץ ובדנמרק.בשנים 1975-76 שימש כאדריכל ראשי של עיריית ירושלים וב- 1980 נשלח מטעם הבנק העולמי והקהילה האירופית, לכהן כראש צוות לפרוייקט תכנון 6 ערים חדשות לכמיליון תושבים בצפון סרי-לנקה. במהלך שהייתו שם יזם פלסנר, בין השאר, מגעים דיפלומטיים בין האי לבין ישראל, ולקח חלק פעיל במימושם. עם שובו לארץ, ב1987- , המשיך לתכנן פרוייקטים בארץ ובדנמרק במקביל עד שב- 1996 – עם הצטרפותו של דור ההמשך למשרד )בנותיו דניאלה, 31, מאיה, 28 ואיתי לילנברג, 35, הנשוי לראשונה( – החליט להתמקד בפרוייקטים מקומיים בלבד.בנוסף לפרוייקטים המוצגים בכתבה חולש המשרד בימים אלה על פרויקטים רבים נוספים: פרוייקט הכניסה לתל-אביב מכביש גהה עד האיילון, הכולל את מתחם חירייה ומקווה ישראל )זכייה בתחרות בשיתוף עם גוגנהיים-קפלן(, מתחם עיר דויד בירושלים, מתנ"ס בגבעת זאב, הבניין הרב-תחומי למדעים מדויקים באוניברסיטת תל-אביב, מתחם הרכבת בכניסה הישנה לירושלים, כיכר העיר נצרת, תכנון מרכז העיר אילת, מרכז מסחרי בכפר הכסף ועוד רבים נוספים.במהלך שנות עבודתו כארכיטקט תיכנן פלסנר עשרות פרוייקטים וזכה בפרסים רבים, ביניהם פרס ליפשיץ לירושלים יפה )1983(, פרס אדריכלות מטעם קרן דרייר )1987(, מדליית האקדמיה המלכותית אקרסברג עבור הישג אמנותי )1987(, פרס ניקרדיט לאדריכלות )1987(, פרס למרכז המסחרי הטוב ביותר באירופה )מרכז הילרוד שבדנמרק, 1993(, פרס רכטר עבור התכנון הטוב ביותר בישראל )בית גבריאל, 1994( ופרס יקיר ישראל )בית גבריאל, 1994( .