אני לא שורף כל דבר, רק את מה שנשרף יפה

מרטן באאס נולד ב-1978בגרמניה, גדל בהולנד ולמד באקדמיה לעיצוב באיינדהובן, שם הוא הוא חי ועובד עד היום .עוד בזמן לימודיו התפרסם בזכות כיסא שעיצב לחברת  MOOI – האובייקט השרוף הראשון שלו. את הנברשת השרופה שעיצב לאותה חברה רכשו אספנים בעלי שם, כמו לי אדלקורט ופיליפ סטארק. בשנה האחרונה הציג באאס תערוכת יחיד, בגלריית מוס בניו יורק.מאז הכיסא ההוא, באאס שורף ושורף. ב-2003 שרף רהיטים בארוקים; ב-2004 שרף את "ההיסטוריה של העיצוב"; וב-2005 גיבב רהיטים שמצא בשוק הפשפשים ויצר מהם רהיטים חדשים, חד פעמיים. ב- 2006 החל באאס לשחק בחימר, ולעצב ממנו רהיטים. מקורות ההשראה שלו הם "הטבע והזמניות של חפצים", והמוטו – "חוסר שלמות היא עוד דרך להביט על יופי".{imgFromGallery} למה לשרוף?"לא היתה לי הרגשה שאני רוצה לעשות משהו חדש לחלוטין. בדרך כלל, כשאתה קונה משהו, אתה רוצה לשמר אותו כפי שהיה כשנקנה ומשקיע בזה מאמץ רב – להשאיר אותו שלם, מושלם. אני דווקא חשבתי על חוסר שלמות. למרות שאני לא מסכים עם ההגדרה "חוסר שלמות". הנחת היסוד כאן מוטעית לגבי מהי שלמות. כיסא שרוף אינו פחות מושלם מכיסא חדש אחר". מה אתה שורף עכשיו?"הפסנתר המוצג השנה ב-MOOI הוא האובייקט האחרון ששרפתי. אבל לאחרונה פנו אלי ממוזיאון גרונינגר בהולנד – היו להם במחסן אובייקטים מאוחסנים רבים שלא התאימו עוד לתצוגה, אז שרפתי אותם וכעת הם מוצגים מחדש. בכלל אני מציע שאם יש לך לדוגמא רהיטים של סבתא שאינם מתאימים בעינייך לשימוש, את תמיד יכולה לשרוף אותם ולהציגם לראווה. אני למשל שרפתי את כל הרהיטים של סבתא שלי ומסרתי לבני המשפחה". שרפת את "גדולי העיצוב". אף אחד מעולם לא התרעם?"כן, לפני שעתיים דיברתי עם הנכד של ריטוולט, והוא כעס על כך ששרפתי את הכיסא של סבו. אבל הוא התרצה בינתיים. זו היתה הפעם הראשונה. שרפתי למשל את הפבלה של האחים קמפנה והם היו מאוד בסדר עם זה. לאחרונה הרבה מאוד מעצבים פנו אלי וביקשו שאשרוף רהיטים שלהם. אבל אני לא שורף כל דבר. רק את מה שנשרף יפה".{imgFromGallery} מה אתה אומר על התערוכה החדשה שלך?"האמת, אין לי מה לומר. התחלתי לשחק בחימר מלאכותי, כזה שלא צריך לשרוף בתנור, ונוצרו הפריטים האלה. זה היה מאוד משעשע, אבל אני לא יכול לדבר כאן על השראה או קונספציה כזו או אחרת". מה חסר לך בעיצוב?"טבעיות, ספונטניות. כולם כאן בעולם העיצוב צועקים, מבקשים תשומת לב בכל מחיר. באיידהובן האווירה היתה אחרת. ראיתי לאחרונה קטלוג של עיצוב ישראלי והיתה לי תחושה שגם שם האווירה היא צנועה וכנה כמו באיינדהובן".{imgFromGallery} מעצבים מדברים תמיד על מחויבות לחברה. ואתה?"חשבתי פעם שאני רוצה לעשות שימוש בחומרים ממוחזרים. אבל אני חושב שיש צביעות רבה בהצגת המיחזור כאילו יש בזה להציל את העולם. אם אני לוקח פריטים משוק הפשפשים ומשתמש בהמון וזלין או לכה כדי לשמר אותם, לא עשיתי דבר. אני רוצה לעבוד עם אנשים באופן הגון ונקי. אנחנו שוכחים לעיתים שאנשים חשובים יותר מדד ליין. כיוון שאין לי ילדים ואין לי חפצים יקרים שאני צריך לממן, אני עדיין יכול לעשות דברים רעננים ומעוררי השראה". מה האובססיה שלך?"אין לי. אולי רק לנערות יפות".