ארמון סביב גן נעלם – בית בנווה צדק

 אחד הבתים הוותיקים ביותר של שכונת נווהצדק הפך למעין ארמון תלאביבי בזעיר אנפין, לאחר שיפוץ שארך שמונה שנים תמימות, על פי תוכניות של האדריכלית נורית רילוב. בעלי הדירה, אנטיה ודוד איגר, הוסיפו במהלך השנים עוד כוך ועוד אגף, הציבו רהיטים ושטיחים מירושות ומאספנות אישית, ויצרו מבנה קסום סביב גן. מי שעובר ברחוב, ליד אחד הבתים הראשונים של שכונת נווהצדק בתלאביב, לא ינחש מה יש מעבר לקירות הפשוטים של חזית הרחוב, ולדלת הברזל בכניסה לבית. הניגוד העצום בין החוץ והפנים, וגודלו המפתיע של "הארמון" הצנוע של אנטיה ודוד איגר, הבנוי סביב גן מרהיב ביופיו, הם הפתעה שמזדמנת לעיתים נדירות בעיר כמו תלאביב.האדריכלית נורית רילוב שרטטה את תוכניות השיפוץ לפני שמונה שנים. את החורבה המקורית שרכשו ואת הגן, המלא ערמות ג’אנק, אפשר לראות בסרט "יונה לבנה" של דייב בנבנישתי, ידידו ושותפו של איגר בגלריה "קילים", ששיתף את איגר גם בכתיבת התסריט."על פי התוכניות שהוצאו מהעירייה, מסתבר שהבית נבנה עוד בימי השלטון הטורקי בארץ ישראל, בסוף המאה הקודמת", אומרת אנטיה. תוך כדי הריסה ובנייה לא נתגלו במקום מטמונים היסטוריים, אלא רק קוריוז מעניין. כשנכנס טרקטור לחצר כדי להתחיל בעבודות הבנייה, הוא שקע בבור. ותיקי השכונה נזכרו, שבמלחמת העולם השנייה נפער במקום בור, מפגז שנפל בהפגזה האווירית של חיל האוויר האיטלקי על תלאביב.כוכים קטנטניםהגן הקסום הוא לב הבית, מעין פטיו שהבית מקיף אותו בצורת ח’. את סדר השתילה של הצמחייה תיכננה אנטיה. דוד סיתת את אבני הכורכר, ריצף והניח את השבילים. אנו מבחינים במזרקה, בבריכת דגים, בספסל האבן הנאה והתנתקנו לחלוטין מהחוץ הסואן. אנטיה, ילידת גרמניה, הטביעה על הבית חותם של תרבות אירופית שקטה, וממש קשה להאמין שהגן החבוי כאן הוא אי של שקט, במרחק שתי פסיעות מכלבו שלום.רילוב לא שימרה את הבית, אבל השיפוץ נעשה ברוח השרידים. המבנה המרכזי היה מחולק בעבר ליחידות מגורים קטנטנות של כוכים וכוכונים. משפחת איגר החליטה בניגוד למגמה הרווחת בשכונה, לבנות על המגרש הגדול כמה שיותר יחידות דיור למען רווח כספי לשמר עד כמה שאפשר את מה שהיה, ולהישאר בארמון הפרטי שלהם לבד. "ארמון" אינו סתם כינוי, במקרה הזה. לסבתה של אנטיה היה פעם ארמון של ממש באירופה, וכמה מהרהיטים שלה עברו בירושה לנכדה, כך שלפחות מבחינה זו הבית מרוהט כמו בארמון…רילוב: "כל שיפוץ מתחיל אצלי באיתור לב הבית, חוט השידרה שלו, שיעניק משמעות ואווירה לבית כולו. כאן גיליתי מייד שני אלמנטים שעליהם ביססתי את הציר הארכיטקטוני המרכזי. הפטיו ממש זעק לטיפול מיוחד, עוד לפני שפינו ממנו את ערימות הג’אנק".  בדיוק ממולו, מעברו השני של הבית, היו שני חלונות מקושתים. ביניהם יצרה רילוב ציר מרכזי מקשר, כשהציבה עמוד צבוע באפור בדיוק באמצע הבית, ומשני צדדיו בנתה קשתות. קשתות אלה מנהלות דושיח סימטרי עם קשתות החלונות שממול, ועם קשת גדולה נוספת, בעלת מיפתח רחב יותר, של חלוןגומחה שנפתח בקיר החוצץ בין הבית והפטיו, שספסל בנוי למרגלותיו. העמוד והקשתות הללו משמשים גם כתמיכה קונסטרוקטיבית בגג.שתי תרבויותיופיו של הבית נובע מהאופי האקלקטי שהתהווה בו במהלך שמונה שנות מגורים, שבכל פעם שיפצו בני הזוג עוד חדר ועוד כוך. לאחרונה הם שיפצו אגף נוסף, מעין צלע נוספת סביב הגן. המבנה הישן, שגובהו חמישה מטרים, שימש כסטודיו לדוד שהוא אמן רבתחומי, צייר המעצב בעצמו את דוגמאות השטיחים לגלריה "קילים" שבבעלותו, שאותם אורגים עבורו פועלים בסדנה שהקים במזרח טורקיה. בזמן הנותר הוא שולח ידו גם בכתיבת תסריטים.במקום הסטודיו הגבוה יש היםו מבנה בן שתי קומות: למטה חדר טלוויזיה, ספרייה מקסימה שהיא גם חדר העבודה של אנטיה וקומה נוספת ובה חדר שינה ענק, אמבטיה ומרפסת שיזוף קטנה מעל לגן. בסלנג הביתי עדיין קוראים לאגף החדש ה"סטודיו", למרות שהוא מהווה היום חלק בלתי נפרד מהצלע הוותיקה, הקרויה "הבית".הרהיטים והחפצים הם שילוב של שתי התרבויות של בני הזוג. אנטיה הביאה רהיטים רבים מגרמניה, מבית סבתה והוריה. דוד גדל בילדותו בסיירה ליאונה ולכן יש בבית חפצים אפריקנים, פריטים מבית הוריו וממסעות במצרים ובמרוקו, וכמובן שטיחי קילים אתניים.את מחיצת הברזל המיוחדת תכנן דוד כאחת משתי מחיצות שתכנן בהזמנת לקוח, שביקש לשלב בהן אלמנטים של חומות ירושלים ושל שלושת הדתות. אחת המחיצות היא זו המקשטת את הסלון, ומשמשת גם להפרדה, כשמחפשים מעט אינטימיות בבית הגדול.  גם אלמנטים נוספים בבית הם מעשי ידיו של דוד. כמו, לדוגמא, הקיר מעל הספסל הבנוי, שחופה באבני כורכר שדוד סיתת עליהן את הדוגמאות. את מדרגות העץ לחדר השינה החדש בנה בעזרת ידיד פסל, כמוהן גם את הכותרת היפה מאבני כורכר, מעל דלת היציאה למרפסת הגג.חדר השינה ממלא את שטח עליית הגג ורוצף בעץ, והתקרה המשופעת נצבעה בגוון שמנת עדין. יש משהו נזירי ויפה בעובדה שאת החלל הגדול מאכלסים רק רהיטים מעטים. וילונות הקטיפה הסגולים, התיאטרליים, המכסים את הפתחים, נתפרו עלידי אנטיה, שהביאה את הבד מבית הוריו של דוד.  היחידים שזכו לריהוט חדש שתי מיטות תינוק יפהפיות של "תפוז" הם התאומים החמודים שנולדו לאנטיה ולדוד, הישנים ב"בית". וכשההורים ישנים למעלה, ב"סטודיו" המרוחק אל דאגה. ה"בייבי פון" פועל, וההורים ערים לכל רחש העולה מחדר הפעוטות.