אשת הברזל – הפסלת והמעצבת אילנה גור

 יש מי שמכנים את המעצבתפסלת אילנה גור "אשת הברזל", בגלל שתי סיבות לפחות. אישיותה החזקה והדומיננטית מצאה את ביטויה גם בשימוש בברזל כחומר, בפסלים וברהיטים. את הפריצה הגדולה שלה כמעצבת רהיטים עשתה אילנה בארה"ב, בשנת 1986, כשהציגה רהיטי ברזל במהדורות מוגבלות, בעלי חותם אישי מובהק. בישראל זכתה גור בהכרה כמעצבת, כשאוסף רהיטי הברזל הייחודיים הללו הוצג במוזיאון ישראל בירושלים. אולם ההצלחה הגדולה התחילה בארה"ב, ביפאן ובאירופה.קדמו לרהיטים של גור חגורות ואבזמים שהפכו ללהיט היסטרי בארה"ב, נמכרו בחנויות היוקרה והעניקו את התנופה לעיצוב הרהיטים. "למעשה", מספרת גור, "התחלתי לעצב בברזל בנין חלוד שהיה זרוק בצדי הרחובות כפסולת. אספתי את הברזלים, הכנסתי אותם הביתה, שייפתי וניקיתי, והפכתי אותם למשהו אחר. אפילו קבלני בנין המשתמשים בחומר הזה כל יום, לא זיהו אותו. הם חשבו שאלה מוטות עם חריטה אמנותית. הלבשתי את הברזל בבגד חדש, וזו למעשה הסיבה שבשנת 1988 קיבלתי בארה"ב את פרס ’רוסקו’ היוקרתי בעיצוב רהיטים".האישיות ה"ברזלית" של גור החלה מתעצבת עוד בילדות, בטבריה. אילנה, ילדה דיסלקטית, התקשתה בקריאה ובכתיבה. אמה, רופאה מפורסמת בטבריה באותם ימים, הגנה עליה מפני הסביבה באמרה: "עיזבו את הילדה, היא מאוד מוכשרת". הילדה, "טוםבוי" טיפוסית, היפנתה את האנרגיות לכיוונים מיוחדים, לאדווקא ללימודים או למשחקים עם ילדות. היא העדיפה להנהיג חבורות של בנים, ולהתקין רוגטקות וצעצועים משלה. "גם היום אני ממשיכה לעשות במוידי את הצעצועים שלי", היא אומרת, "בין אם אלה רהיטים, תכשיטים, פסלים, עיצוב פנים של בית או חצר, או שתילת צמחים בגינה".את הקו ההחדש של הרהיטים שלה אפשר לראות היום ב"מוזיאון אילנה גור" ביפו העתיקה, אותו מבנה מקסים ממוקם על יסודות החאן היהודי הראשון שנבנה במאה ה18 ושימש את עולי הרגל בדרכם לירושלים. סדרת הרהיטים החדשה כוללת שולחנות וכיסאות המשלבים קווים קלאסיים ומודרנייים בעידון מתוחכם. את הברזל הקשיח החליפו הפעם יציקות אלומיניום מעודנות ורכות יותר, המשולבות בעץ, עור או זכוכית. את היציקות הללו מבצעת גור במכסיקו, לשם היתה אמורה לטוס למחרת פגישתי עמה.יפים במיוחד הם הכיסאות שהוזמנו לאחרונה בלעדית עלידי חברה יפאנית, והם מעוצבים עם מושב עור ומשענת גב מרשת דקיקה, כמו רשת של קורים. הקו החדש של שולחנות האלומיניום כולל משטח עליון שהוא למעשה טס בעיבוד מט, מעין מגש ענק ממטבח תעשייתי שעבר עיבוד מיוחד והושתל במסגרת השולחן, רעיון נועז ויוצא דופן.