בית הזכוכית

בסרטים, לאנשים החיים בבתי זכוכית יש בדרך כלל משהו להסתיר. הנחה זו התאמתה בסרט האימה “Glass House”. עלילת הסרט מתארת זוג המאמץ אח ואחות בגיל העשרה לאחר שהוריהם נהרגו בתאונת דרכים. בית הזכוכית היוקרתי של הזוג נהפך לכלוב מזהב כשהמאמצים מתגלים כזוממי מזימות אכזריים. מכאן מתחיל המותחן. הזכוכית העוטפת את הבית נראית כעשויה להתנפץ בכל רגע, במקביל לחיים העומדים בסכנה מבעיתה של צמד האחים “המאומצים”. הבית, המצולם לאורך הסרט בעיקר בזוויות אלכסוניות היוצרות תחושת פחד ואימה, נדמה ככוכב הראשי של הסרט. תעשיית הסרטים משתמשת בבתים “מודרניים” כדי לשדר סוג מסוים של אווירה, שהיא לא בהכרח זו שאליה התכוון האדריכל. בעוד שהרעיונות האדריכליים ליצירת מבנה מודרני הם יצירת תחושת מרחב, חללים גמישים לשינוי, אור רב ואוורור מרבי, בעלי הבית המודרני בסט ההוליוודי הם בדרך כלל דמויות מרושעות וכוחניות (כדוגמת אויביו הסדרתיים של ג’יימס בונד, שהמכנה המשותף ביניהם הוא החיבה לסגנון היי-טקי). הסגנון המודרני בסרטים אלו מוצג כלא נוח, קר ומנוכר. ב-”Glass House” נדרשים צמד האחים לעזוב את ביתם, הנראה כבית פרוורי אמריקאי טיפוסי עם הגדר הלבנה סביב. הבית הזה המשדר חום והרמוניה הוא אולי מה שרוב צופי הסרט היו רוצים לעצמם. מעברם של האחים ל”בית הזכוכית” (שם משפחתם של בעליו גם הוא גלאס) נראה כמו קפיצה לבריכת מי קרח. כך גם כשבעלת הבית, גברת גלאס, מגישה לשני בני הנוער ארוחה ראשונה בבית החדש, ריזוטו וקלמרי – מאכלי גורמה “מודרניים”, נרשמת תחושת סלידה קולקטיבית בקרב קהל בני העשרה באולמות הקולנוע.“בית הזכוכית” תוכנן על ידי משרד האדריכלים Belzberg/ Wittman מסנטה מוניקה, קליפורניה. בנייתו, בקרבת חוף מליבו, הושלמה בשנת 1998. חגי בלצברג, 40, נולד בתל אביב ובגיל צעיר היגר לארה”ב. את לימודי התואר השני באדריכלות סיים באוניברסיטת הארוורד. כיום מרצה בלצברג באוניברסיטאות נבחרות בארה”ב.חמש שנים נדרשו להשלמתו של הבית, המשתרע על שטח של כ- 580 מ”ר.  האדריכלים עמדו בפני שני אתגרים עיקריים. האחד – מיקום האתר באזור הסמוך לשמורת פארק. חוקי הבנייה הנוקשים הצליחו לדחוק כל משקיע פוטנציאלי שחפץ בנוף הדרמטי וההיסטורי של אזור. האתגר השני נבע מהתשוקה הפרדוקסלית לסגנון חיים נינוח, המנותק מהחיים האורבניים, יחד עם הרצון לחיים “טכנולוגיים” ומודרניים לחלוטין. הסלעים העצומים באתר הכתיבו בטבעיות את תכנון וחלוקת החלל במקביל לדרישות הפרוגרמה שהיו לא פשוטות כשלעצמן. בנוסף לכך הוקפד במיוחד על יצירת מסגרות נוף מיוחדות השומרות ומדגישות את מיקומו הייחודי של הבית. בימים בהירים נדמה האוקיינוס הפסיפי דרך חלונות הבית כאין-סופי.החומרים, הטקסטורות והצבעים בבית נבחרו בקפידה בהשראת הצבעים והחומרים שבהם השתמש השבט האינדיאני המקומי. בראיון ל”לוס אנג’לס מגזין” בפברואר 2003 סיפר בלצברג כי בני הזוג סמית, שלהם תיכנן את הבית, הגיעו אחרי שהות ממושכת בניו יורק, בכמיהה לשמש וחום קליפורני. הם קנו מבנה משנת 1952 בגבעות הוליווד. הבית היה מחופה כולו סוגי חיפויים כגון בד, אריחים, שטיחים. לאחר שקילפו את כל המעטפת הפנימית הזאת, החליטו בני הזוג על תוספת בנייה. חברים המליצו להם לפנות לאדריכל בלצברג. התכנון היה ליצור בית עם חללים פתוחים ככל האפשר. לשם כך הרס בלצברג כל קיר אפשרי מבלי לגעת בתקרה. חדר המגורים, פינת האוכל והמטבח נהפכו לחלל אחד. מסדרון מוביל לחלל הפרטי, המורכב משני חדרי שינה לבנותיהם של בני הזוג. בלצברג יצר במרכז החלל חדר עבודה התחום בדלתות הזזה שיכולות להיפתח לחלל ולהשתלב בו או לחילופין להיסגר לשמירת פרטיות.לשאלה איך נבחר דווקא הבית הזה ל”ככב” בסרט, ענה בלצברג: “אנשי צוות ההפקה של הסרט טסו מעל מליבו כדי לאתר אתר הסרטה מתאים. בית הזכוכית מצא חן בעיניהם. צילומי הבית מן החוץ ארכו שבועיים ואילו צילומי הפנים נערכו ברובם באולפן ההסרטה של SONY”. e