ברוחו של מונדריאן

 תחת ידיהן של שתי אדריכליות, אירית אקסלרוד ומיכל קפלן-כרמון, שופצה דירה מיושנת ולא גדולה (כ-90 מ"ר ברוטו) ונהפכה לחלל אוורירי ומנוצל היטב. הדירה שוכנת בקומה הראשונה של בית דירות ברחוב שקט בצפון תל אביב. צורתה האורכית מקשה במקצת על חלוקתה בצורה נוחה, אך האדריכליות לא נטו לחצות אותה לרוחב, כמקובל בדרך כלל, אלא נשארו נאמנות לקווי האורך של החלל. מלבד החלק העורפי, שנסגר כחלל שינה, כל יתר הדירה נפתח באופן מרבי ומאפשר כך מבטים למרחק, מקצה עד קצה.הצבעים השולטים בדירה הם בהירים ושקטים – הקירות בלבן שבור ובאפור חאקי, הרצפה בהירה מאבן חולית, "בוס", המלוטשת כיחידה אחת (עומר בר), גופי התאורה רובם מאלומיניום וכן נעשה מעט שימוש בעץ כהה ("ספלי" מגוון). על רקע הצבעוניות הרגועה הזאת, מתוספות נגיעות דרמטיות של צבע אדום – גוף תאורה עגול בפינת האוכל וספה אדומה גדולה לאורך הציר המרכזי של החלל. כך נוצרת חמימות אקספרסיבית, שמאזנת את הקרירות המונוכרומטית ומעניקה לדירה רוח צעירה ודינמית. דומה שסוד הקסם של הדירה טמון בקצב המיוחד לה, שנוצר משימוש בקווים אופקיים ואנכיים, קצרים וארוכים, נוגעים-לא נוגעים זה בזה, שיוצרים סדרות של חרכים, חריצים, נישות ומקורות אור. ככל שניתן לדבר על "דו-ממד" בהקשר ארכיטקטוני, אפשר לומר כי במקרה זה, רכיבים דו-ממדיים הם שיוצרים את החלל; גם את החלוקה הפנימית שלו וגם את השימושים הספציפיים של כל רכיב בו.המטבח, למשל, נפרש לכל אורכו של הקיר מצדו האחד של החלל. למעשה זהו משטח עבודה ארוך, שבו קבועים כיור וכיריים. הארונות שמתחתיו צבועים באפור חאקי כהה וחריץ בלבד מאפשר את פתיחתם. בגלל אורכו של המטבח אין צורך בארונות עליונים, מה שמותיר קיר חלק. קטע הקיר שסמוך לכיריים מכוסה בלוח של זכוכית צבועה, שלא רק קל לניקוי, אלא תורם לקלילות של הקיר הריק, שבו קבועים גם שני חלונות. בתקרה שמעל למטבח משתרע בהתאמה גוף תאורה ארוך ודקיק מאלומיניום. קו אורך זה, ששומר על מינימליזם צורני, מוביל את המבט מקצה אל קצה, באופן שמקשר בין חלל הישיבה לבין פינת האוכל. שולחן האוכל ניצב בהמשך לספה האדומה של חלל הישיבה ויחד הם מהווים ציר מרכזי, אלא שביניהם מפרידה מחיצה צרה, רוחבית. מחיצה זו אינה אלא עמוד מרכזי תומך, שזכה ל"הרחבה מדומה" – עמוד נוסף, צר יותר, שצלע אחת שלו נהפכה לנישה מוארת בעלת מדפים. באופן פרדוקסלי, ההרחבה שיוותה דווקא קלילות לעמוד המלבני, משום שנותר מרווח בין העמוד הישן לחדש. כך נוצר מקצב של קווים אנכיים, "ריק" ו"מלא", שמבעדם מבצבצים באופן חלקי החללים שמשני עבריו. עוד עמוד תוחם צלע נוספת של פינת האוכל. גם הוא זכה בתוספת, שיצרה בו חריץ עמוק וצר. שני רכיבים קונסטרוקטיביים הכרחיים אלה היו עשויים להיות מכשול ביצירת הרצף המבוקש, אך עתה הם גורם דומיננטי לא רק בהגדרתו של החלל, אלא גם בקביעת השפה הוויזואלית האוורירית שלו. שידת הטלוויזיה הארוכה, המשתרעת לאורכו של הקיר מן הצד האחר, מסמנת את אזור "חדר האורחים"; נמוכה ובהירה, מתפקדת כציר אורך מקביל למטבח, גם היא אינה סתם בלוק מלבני: יש בה חריץ/נישה, שבו אפשר לאחסן דיסקים – אלמנט עיצובי מובהק, גם כשהוא מלא וגם כשהוא ריק. גופי התאורה הרבועים שמפוזרים מעל לשידה, לרוחבה, יוצרים מקצב שונה, קליל, ששובר את קווי האורך (תאורה: "אלקבס", "ואט"). חדר העבודה, שמול מבוא הכניסה, גם הוא אינו סגור באופן מוחלט. ניתן להתבונן פנימה והחוצה מבעד לדלת זכוכית ושני חריצים אנכיים, סגורים בזכוכית גם הם.שירותי האורחים הסמוכים לו מעוצבים בקו נקי ואלגנטי, כמו חדר האמבטיה המרווח, הצמוד לחדר השינה (כלים סניטריים:"ספדה"). ארונות הבגדים בחדר השינה נמשכים גם מחוצה לו ויוצרים חלל אחסון רציף, גדול למדי, אך כמעט בלתי מורגש. עיבוד מוקפד של הדלתות, נטול פרטים מיותרים, כמו בארונות המטבח, שומר על המשכיות החלל (נגרות: דוד כהן).הריהוט, בקו מודרניסטי קלאסי ("טולמנ’ס"), משלים את העיצוב העקבי הזה, שמזכיר ברוחו ציורים מסוימים של מונדריאן. כל החלונות בבית מצוידים בתריסי גלילה מרשת צרפתית, מה שהופך אותם לריבועי אור נקיים. הרשת האוורירית היא ביטוי נוסף לתפישה המייחדת את הדירה – מאפשרת לחוש את הנוף בחוץ, אך מנקה את הנוף הפנימי מפרטים מיותרים; מפרידה בין חוץ לפנים, אך לא חוסמת את המבט. (קבלן: מאיר לוי)