הגן כמשל – הגן של חוה כץ כתבנית נוף נפשה

הגן של חוה כץ הוא תבנית נוף נפשה וההיסטוריה שלה ושל משפחתה. כץ, אשה המעורה היטב בספרות ובחיים הספרותיים, מתייחסת אל הגן כאל מקור לנוחם ולמרגוע, כאל ביטוי לסדר ולכאוס, ואת הפרחים והשתילים היא בחרה לא רק בשל יופים, כי אם בשל האסוציאציות הספרותיות שלהם.השכם בבוקר יוצאת חוה כץ ליהנות ממנעמי גנה. ומדי בוקר משתנות ההנאות. כאשר היא יוצאת אל הגן, מלווה בכלבה, לעתים יחפה, צועדת אל עבר הכרמים בשבילים שיצרה במו ידיה, מלווה אותה גם כל ההיסטוריה האישית שלה. כל צעד הוא חדש וישן באותה מידה, מוכר ואהוב, וגם מפתיע ונסתר. היא צופה בנפלאות הגן השכם, לפני שיתפוגגו אגלי הטל מעל פרחי כובע הנזיר, לפני שתכה השמש בחדות בלבלוב החדש, בשעה שהוא נוצר כל בוקר מבראשית, ועמו היום החדש.הגן הוא שלה, יציר כפיה, נוף אישיותה. כל עץ ושיח בו שתלה בעצמה, כל צמח השקתה בצינור במו ידיה. אבל כמו ילד שבגר, יש היום לגן חיים משל עצמו, והוא מזמן לבעליו שפע של התרגשויות. אין זה גן שבא להרשים את עין הזר המתבונן. זהו גן שיוצר דיאלוג בראש ובראשונה עם מכריו, ומשמש גשר לעבור באמצעותו פנימה אל הנפש. אל ההתרחשויות הבלתי פוסקות בין  היש והאין. הוא משמש מקור של כיסופים אל גן העדן האבוד. ההיסטוריה המשפחתית גם היא חלק מהגן, וחיים שלמים חלפו בצלו ובהתרפקות עליו: גידול הילדים, חתונת הבת, הזוגיות, האובדן.  הגברת עם הקמליות חוה כץ היא אדם ספוג ספרות. ספרים רבים מקיפים את מראשות מיטתה ומקשטים את ביתה. את ספריה האהובים ביותר אין היא דוחסת לתוך מדף מאובק אלא מציגה לראווה, כחפצי נוי בוויטרינה. כמו עם ידידיה הספרים, גם הדיאלוג שיוצרת חוה עם הגן הוא ספרותי, פילוסופי. "אני הגנן, גם הפרח אני, אינני בודד בצינוק עולמי", היא מצטטת את מנדלשטאם.פסוקים וקטעים אחרים מהמקורות או מהספרות הקשורים לגן גודשים את דפי יומנה. יש צמחים, היא מספרת, ששתלה בגן רק בגלל שמם או האסוציאציה שלהם. כמו למשל צמח האקנטוס שגדל לד החלון, שאותו שתלה לא רק בגלל עליו  המפורצים, ההדורים, או גבעול הפריחה המרשים שלו, אלא בגלל שהיווה דוגמא ליוצרי העמודים הקורינתיים ביוון העתיקה. את הקמליה שתלה לא רק בשל פריחתה העדינה, אלא בהשפעת "הגברת עם הקמליות", "ואת הלילך שתלה", היא מודה, "כי בכל גן שמכבד את בעליו צריך להיות מטפס ריחני הנכרך על חלון חדרה של האהובה הנכספת". ביקרנו אצלה באביב שעבר, כשהגינה לבשה "כותנות פסים וכסות רקמה", כמו בשירו של איבן גבירול. כל שביל הכניסה המוביל אל הבית התכסה בפריחה צבעונית. המטפסים פורחים באביב, ועליהם הנושרים מחפים כמרבד צבעוני את האדמה. בגינה הזאת אין היררכיה לצמחים. גם הארזים וגם אזובי הקיר זוכים לאותו כבוד. את העשבים אין מוציאים "כי הם היו כאן לפני", אומרת חוה. עקירה משורשים היא פעולה מגונה עבורה.  פסלים משיחי צבר כילדת שואה שנולדה ביוגוסלביה, "פיתחתי לי שורשי אוויר", אומרת חוה כץ. "מילדותי נותרו לי זיכרונות מיער אפל שגדל בשולי ביתי". בת שמונה עלתה לארץ ומשפחתה גרה ביאזור. משם נשאר לה זכר של גן ערבי נטוש. בגן הנוכחי, המהווה את שורשיה החדשים, שתלה שיחי צבר, סברס. אלה גדלו על גדר תיל המסמלת לה את עברה. ברגע שכיסו הסברס את הברזל הרגישה חוה שאולי סוף סוף התערתה במקום. הסברס משמשים אותה גם לעבודתה האמנותית. היא מצלמת אותם ומפסלת לידם. מועכת אותם וצובעת אתם בדים.היום מהווה הגן עבורה – בנוסף לכל השאר – גם מזור לתהפוכות הגורל ומקור נחמה. תהליך ההתחדשות של הטבע נתן לה כוחות להיאבק במחלת שהסרטן בה לקתה והחלימה ממנה, ומאוחר יותר גם ליווי לכאב על אובדן מיכאל בעלה, שנהרג בתאונת דרכים לפני שנים אחדות. כרגע היא שוקדת על הכנת חוברת זיכרון שבה יצולם הגן בכל  עונות השנה, ואשר תנציח את זכרו. לשם כך היא אוספת את שמות כל הצמחים הרבים הגדלים בגנה, ולומדת על תכונותיהם. היא מבקרת תכופות במשתלות ובגן הנפלא של מכון ויצמן, הסמוך לביתה, כדי להעשיר את הידע שלה. מעבר לגן הצמוד לבית שטחים חקלאיים ובהם זיתים וגפנים, עד קו האופק. רק בנייה חדשה בשוליהם מאיימת על ההרמוניה שנוצרה כאן, בעמל רב, יש מאין.  קדחת האביב האביב נמצא בפתח, הימים מתארכים והטמפרטורות עולות. הגן נמצא באביב בשיא פעילותו: מצד אחד לבלוב ופריחה, ומצד שני הופעת עשבי בר ומזיקים. זה הזמן שבו נגלה גם אנו פעילות מוגברת, לאחר שהינחנו מעט לגן בחודשי החורף.עם הפסקת הגשמים יש לחדש את ההשקיה. האביב הוא גם הזמן לחדש את דישון הגינה, שהופסק בחודשי החורף. צמיחת המדשאות מתחדשת ועמה הצורך בכיסוח, אך יש להיזהר בעת הכיסוח הראשון. רצוי לדשן את המדשאות הזקוקות לעידוד צמיחה בדשן חנקני, ולהתחיל לדאוג למראה השוליים הגדללים. פרחי החורף החד-שנתיים מסיימים את פריחתם. את השטח שהוקדש לפרחים עונתיים יש לנקות ולדשן היטב בקומפוסט ובמולטיקוט )דשן בשחרור אטי(.זה הזמן לשתול או לזרוע את פרחי הקיץ. שטחי אדמה חשופים רצוי לחפות בחומרי חיפוי )שבבי עץ, חלוקי נחל, טופ וכד’(. האביב הוא הזמן לנטיעת רוב סוגי הצמחים, להשלים את החסר ולהחליף את הדורש שינוי. עם התחדשות הצמיחה ניתן להסיר ענפים שנפגעו בחורף ולבצע גיזומים בשיחים ובעצים הדורשים עיצוב. בעצים ובשיחים פורחים יש לחכות עד גמר הפריחה. יש להילחם בעשבי הבר, רצוי באמצעים מכניים ובלית-ברירה – על ידי ריסוסים. כדאי לבדוק ולעקוב אחר הופעת מזיקים ומחלות, ולטפל בהן בטרם יתפשטו.