הצצה חטופה מעבר לחומות האבן

 צביה דובריש-פריד לוקחת אותנו להציץ לבתים ירושלמים מקסימים. ההצצה – כדברי פיטר קוק בראיון שערכתי אתו על המוזיאון בגרץ שתיכנן – היא דחף ראשוני ובלתי מובן, אף אם היא מתייחסת למקומות שהיינו בהם רק לפני חמש דקות. על אחת כמה וכמה מקומות שאת רובם אנו מכירים וחולפים על פני חזיתותיהם המסוגרות לפעמים מדי יום ביומו."וילה סלמה" ברחביה, הממוקמת בככר וינגייט סמוך לתיאטרון ירושלים ולבית הנשיא, היא דוגמה מובהקת לבית שכזה. דגלה של בלגיה, המתנוסס מעל הבית השולט על הכיכר, מוסיף קורטוב של מסתורין ואקס-טריטוריאליות לאותה סקרנות. כמה פעמים עברתי ליד הבית המעוצב בסגנון ארט-דקו, מאט בכוונה, משתהה, מחכה, אולי ייפתח השער, אולי יוסט הווילון, אולי ייצא אדם מדלת הבית ואפילו רק ייגש לנקות את הזכוכיות. לסקרנים שכמוני נועד ספר זה. שמונה תמונות פנים גדולות ויפות של הבית ועוד כמה קטנות אולי לא יביאו את יצרי לידי סיפוק, אך בצירוף הטקסט הקצר, הן בהחלט מנחמות ומרגיעות. זאת, על אף תחושת ההחמצה הכללית וחוסר המקצועיות שמלוות את הספר, ועל כך בהמשך. רוגע, אם כן, הוא אכן התחושה המציפה את המדפדף בספר, כמו את מי שמטייל בירושלים בין בתי האבן והאורנים. זהו אכן מעין טיול קטן לירושלים, שערכו המוסף הוא בכניסה לבתים המסוגרים. לראות בתים מבחוץ בלבד, מבלי להתרשם מהפנים, זוהי ראייה צרה ושטחית. הרי בתים נבנו בראש וראשונה כדי ליצור חללים לאלו הגרים בהם. לכן, להסתכל על בתים מבחוץ דומה ללימוד תולדות האדריכלות מספרים או שקופיות בלבד, מבלי לראותם במציאות. זוהי הסתכלות דו-ממדית במקום ראייה תלת-ממדית. ואולם, בספר חסרים תוכניות וחתכים להצגת הבתים, מה שהופך אותו לאלבום תמונות יפה ולא ספר אדריכלי רציני. קשה להבין בלעדיהם בתים מורכבים כמו "וילה סלמה" או בתים שהורחבו ועברו שיפוץ כמו הבית בימין משה (בית שכזה כדאי היה להציג בשתי תוכניות – לפני ההרחבה ואחריה). גם תמונות קטנות של הבתים לפני ששופצו היו תורמות רבות, למשל לבית במושבה הגרמנית. דברים בסיסיים אחרים שחסרים הם כתובותיהם של הבתים ורצוי אף מפה, וכן טקסט נלווה ומקצועי של אדריכל שימור. יש תמונות מיותרות ויש שחסרות; בבית הפטריארך הארמני, למשל, חסרה תמונה המראה את הגשר שעליו בנוי הבית, שהוא לב-לבו של הסיפור, במקום אוסף הכיפות הירושלמיות הקטנות והבלתי רלוונטיות שתופסות שני עמודים. ביתו של הפטריארך וביתו של הקונסול הבלגי הם דוגמאות מצוינות לבתים שהסבירות שאדם ממוצע מהיישוב יורשה לבקר בהם קלושה, וחבל שלא הוצגו עוד בתים שכמותם, שהרי ירושלים מלאה בהם, בהיותה עיר רב-לאומית ורב-דתית.ולמרות הכל, זהו מפעל חשוב, וספר נעים ושליו, שיכול בהחלט לספק אנשים שמקצועם איננו אדריכלות.