מהפיכה הומיאופטית בעיצוב – המעצבת הצרפתייה מטאלי קראסה

"חידשנו מספיק בעשרות השנים האחרונות, הוצאנו לשוק המון אובייקטים, יותר מדי. נראה לי שעל המעצבים לקחת עכשיו את האובייקטים הישנים ולהשתמש בהם מחדש, כאילו היו חומרים", מסבירה מטאלי קראסה, כוכב עולה בשדה העיצוב הצרפתי.פגשתי את מטאלי קראסה לראשונה לפני כשנתיים, לאחר סימפוזיון בהשתתפות נשים יוצרות, שהתקיים במסגרת יריד הרהיטים בפאריז, ה"סלון דה מבל". כל המשתתפות סביב השולחן העגול היו מעצבות צעירות מאירופה, חלקן בתחילת דרכן המקצועית. כמשקל נגד רב עוצמה התייצבה ליד השולחן שארלוט פריאן, מי שעבדה יחד עם לה קורבוזיה. יש אומרים שהיא זו שעיצבה את השז-לונג המפורסם שלו, אלא שכמנהג בתי היוצר שבראשם עומדים גברים דומיננטיים – הקרדיט כולו שייך עד היום ללה קורבוזיה.פריאן, שבינתיים הלכה לעולמה כבת תשעים, שבעת חיים ויצירה, הטיחה אז באוזני היוצרות הצעירות, שהן מייצגות דור שאינו קשוב לצורכי החברה, אלא רק להמיית לבן ולגחמותיהן הפרטיות. "האם אתן חושבות, כשאתן עוסקות בעיצוב, על הבנין שבו יוצבו הפריטים שלכן, על הרחוב, על העיר, על הסביבה?" התריסה פריאן. מטאלי קראסה הייתה אחת המשתתפות היחידות בדיון שאזרה אומץ להתמודד עם הנפילה הקשישה, שבגיל קרוב לתשעים הייתה עדיין בשיא כישוריה האינטלקטואליים, וחוש השמיעה שלה איפשר לה להגיב על כל הערה של עמיתותיה הצעירות.  "אנחנו בהחלט מגיבות לסביבה שלנו, אבל בדרך אחרת משלכם", השיבה קראסה. "אנחנו קשובות לצרכים של הצעירים, ליכולתם הכלכלית, אנחנו עוקבות אחרי חידושי הטכנולוגיה, אחר המגמות הרווחות בצרכנות, בתקשורת, באופנה, בסגנון החיים. לא מפעמת בנו תודעה חברתית באותה עוצמה שאתם הייתם חדורים בה, אבל אי אפשר לומר עלינו שאנחנו מנותקים".דיקטטורה של מהפכניםבפעם השנייה נפגשנו ביריד הרהיטים האחרון במילנו. הרהיטים והאביזרים הקלילים והצבעונים שלה הוצגו באולם התצוגה של חברת Edra, שהחליטה לייצר קו צעיר וזרוק משהו, בנוסף לרהיטים הממוסדים, הבורגניים, של מיטב מעצבי אירופה. "החלטנו להירתם לרעיונות נסיוניים ולכשרונות ייחודיים", הסבירו נציגי "אדרה". "Digestions, סדרת הרהיטים החדשה של מטאלי קראסה, היא בבחינת הרהורים על צרכנות חדשה, המבוססים על מודעות חברתית עדכנית. אפשר לכנות את הדרך של מטאלי קראסה כמעין ’עשה זאת בעצמך’ קריאטיבי".בין לבין שתי הפגישות ילדה מטאלי את תינוקה הראשון, וחזרה לגזרתה הדקיקה. אי אפשר שלא להבחין מרחוק בהופעתה, הכוללת תסרוקת נזיר נוצרי מתקופת ז’אן ד’ארק – פוני עגול שכמעט מכסה את העיניים. נציגות של כמה כלי תקשורת אירופיים התחרו על תשומת לבה, והיא ניאותה להקדיש לי זמן פרטי שהתפתח לשיחה מעניינת. ללא ספק שייכת קראסה לזן המעצבים  שיודע להביע את רעיונותיו לא רק בצורות ובחומרים, גם במלים."הדור של שרלוט פריאן היה דור של מהפכנים, הם היו נגד השיטה שרווחה בזמנם, והיה במאבק שלהם משהו שהייתי מכנה דיקטטורה של מהפכנים", מוסיפה מטאלי על מה שאמרה  בסימפוזיון. "אנחנו חיים היום בתוך השיטה. אני בהחלט בעד שינוי, אבל איטי, רך. הייתי קוראת לזה מהפכה הומיאופטית. כזו שההשפעה שלה היא לטווח ארוך, אבל במנות קטנות בכל פעם".אנחנו יושבות על פופים קובייתיים שעיצבה מטאלי, עשויים מקצף ומצופים בניילון שעליו מודפסת דוגמת פסים צבעוניים. ההשראה היא מתיקי פלסטיק פשוטים שראתה אצל מהגרים מארצות ערב, בדירותיהם הפשוטות. פריטים אחרים עשויים ממטאטאי-רחוב פריזאיים. לא עוזבים את הביתאפשר להשתמש בפופים הקובייתיים כביחידות בודדות, או לצרף אותם למושב אחד ארוך או מלבני, ולהרכיב מהם מיטה, או ספה עם משענת גב. הריהוט הזה מתאים מאוד לצעירים, אבל גם למבוגרים שרוחם צעירה. "אין בזה מהפכה גדולה", היא מודה. "חידשנו מספיק בעשרות השנים האחרונות, הוצאנו לשוק המון אובייקטים, יותר מדי. נראה לי שעל המעצבים לקחת עכשיו את האובייקטים הישנים ולהשתמש בהם מחדש, כאילו היו חומרים", מסבירה מטאלי."אלה רהיטים שצעירים יכולים לשלב בקלות בבית הוריהם, והרי היום צעירים רבים לא עוזבים את בית ההורים. אפשר להשתמש ברהיטים הללו בכל חללי הבית, אפילו באמבטיה", היא אומרת. "מה שצריך לשנות, זה לא את האובייקטים, אלא את צורת המגורים. אני בעד חללים פתוחים זה לזה, שמחייבים שיתוף של כל בני המשפחה, האחד בחיי השני". – "חכי חכי", אני מזהירה אותה. "את ילדת רק לפני חודשים אחדים את ילדך הראשון. את עדיין לא יודעת עד כמה צריך לפעמים להימלט אל הפרטיות". – "אני מתנגדת לרעיון שבמשפחה צריך חללים שיגרמו לנו להיפרד. להיפך, צריך שיתוף", היא מתעקשת. בתולדות החיים הרשמיים שלה מצוין, שלאחר שסיימה את בית הספר Ecole National Superieure de Creation Industriele (ביה"ס הגבוה הלאומי לעיצוב תעשייתי) בפריז, היא עבדה בסטודיו של המעצב האיטלקי דניס סנטה קיארה, ולאחר מכן התקבלה לסטודיו של פיליפ סטארק, ובמשך הזמן הועמדה בראש צוות של 25 מעצבים. אולם לפני שהפכה למעצבת, גדלה קראסה (בת ה35-) בשאלון סור מאר, כפר קטן במחוז שמפאן, צרפת (שממנו מגיעה לשולחננו השמפניה המקורית). כמו נוצה מדגדגת"זהו יישוב ממש פצפון, בן לא יותר מ80- איש. כולם שם חקלאים שמגדלים חיטה", היא מספרת. "בנעורי לא ידעתי מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה. סיימתי בגרות במגמה כלכלית. לאחר מכן, כשעזבתי את הכפר, למדתי פרסום. במסגרת שיעור בשיווק הוטל עלינו לשווק בושם. עיצבתי את הבקבוק ואת האריזה, וגיליתי שזה היה החלק הכי מהנה בלימודים. לפני כן מעולם לא ציירתי, ולא היה לי כל רקע בתרבות או באמנות. עברתי ללימודי עיצוב, והייתי חייבת לעבוד קשה כדי להשלים את כל מה שהחסרתי". בסופו של דבר היא סיימה את בית הספר וההמשך ידוע."אצל סטארק עבדתי על פרויקט של מולטימדיה. בצוות שכלל צעירים מאוד בצד ותיקים. האתגר היה לשלב את הניסיון של הוותיקים עם הרעננות והתום של הצעירים. ניהלתי את העבודה לא בסגנון כוחני, שנהוג בצרפת, אלא כמו נוצה שמדגדגת את האנשים ומענגת אותם, כדי להפיק מהם את מירב התוצאות". כיום היא מיישמת את שיטות הניהול הללו בסטודיו משלה, המונה מ5- עד 10 איש, לפי הצורך. "לכל אחד מהם יש אישיות משלו, ואף אחד מהם לא עובד אצלי יום עבודה מלא. אני מעודדת אותם לעבוד גם באופן עצמאי, עבור חברות או מעצבים אחרים".כשנפגשנו בינואר, סיפרה לי מטאלי על פרויקט שהיא מתכננת לתערוכת Tendence בפרנקפורט. השורות הבאות נכתבות לאחר שראיתי בפרנקפורט את הפרויקט שלה, חלק מביתן 3 ביריד, שעוצב על ידה תחת השם Open. היא עיצבה אותו באווירה פתוחה וחופשית, וכללה בו מוצרי צריכה של יום-יום, כאלה שכל בית ממוצע צורך – החל ממכונת כביסה, כוסות, מקרר, מצנם, וצנצנות שימורים, ועד לרדיו נישא, מאזניים אלקטרוניים מדפי ספרים לחדר הילדים ואביזרי נוי נחמדים, חלקם אפילו קיטשיים. האווירה שהנחילה קראסה בביתן היתה של נינוחות ופתיחות, שילוב של השימושי עם המעוצב, יופי קליל שלא סובל מעודף של אסתטיות כבדה. ממש בהתאם לעקרונות שהיא פרשה בפני כמה חודשים קודם לכן.