מחבקים את הגוף – רהיטים מרופדים

 רהיטים מרופדים מלווים אותנו החל מהמאה ה16-, והם עברו איתנו גלגולים שונים, סגנונות ושימושים. פעם ייצרו אותם בסדנאות של רפדים ונגרים מקצועיים, מקצוע שעבר לעתים מדור לדור. המקצוע עדיין לא פס מן העולם, אבל היום מייצרים אותם גם במפעלי-ענק, על פי תוכניות מחשב ובסרט-נע, באיכות מוקפדת ובמעקב מתמיד אחרי השינויים באורחות החיים של המשפחה. הרהיטים המרופדים מהווים פינה חמה בבית. כשמתיישבים עליהם הם אמורים לתמוך בגופנו ולחבק אותו. הם הופיעו לראשונה בהיסטוריה של הריהוט במאה ה16-, אך היו עדיין נדירים למדי. אביו של המחזאי הצרפתי מולייר, אגב, היה הרפד של מלך צרפת, מקצוע מכובד מאוד בימים ההם. מאז הם מלווים אותנו ברכות ובנינוחות, בסגנונות שונים ובמידות שונות. רהיט מרופד יכול להיראות קליל וצעיר או לשדר כובד ואלגנטיות. לעתים השלד שלו גלוי לעין, ואז נראה את הרגליים או את הידיות כשהן עשויות מחומרים כמו עץ, פלסטיק, רטאן או ממתכות שונות, ולעתים כל חלקיו מצופים ומרופדים, ואז הופעתו של הרהיט היא כבדה ומאסיבית.ההבדלים בין רהיט מרופד למשנהו אינם תוצאה של עיצוב וחומרים בלבד, אלא של איכות העבודה של הנגר והרפד. לעתים, אחרי שנקום מרהיט מרופד מסוים ישארו עליו "סימנים מזהים" בצורת שקעים שיעידו כי "לא מזמן ישב כאן מישהו", וזו עדות לעבודה מקצועית פחות טובה. רהיטים מרופדים אחרים יחזרו מיד אחרי שנקום מהם לצורתם המקורית, ללא כל זכר ללחץ שהופעל עליהם על-ידי משקלו של היושב, וזה אחד הסימנים לרפדות נכונה.יש רהיטים מרופדים הנראים כחדשים גם לאחר שנים של שימוש, ואחרים ייראו מרופטים, ישמיעו חריקות, ועובי הריפוד שלהם יצטמק באופן תמוה לאחר שנתיים של שימוש. כשהרהיטים הללו חדשים הם יכולים להיראות דומים מאוד, והלקוח לא יבין מדוע קיים ביניהם הפרש מחירים כה גדול. הפרש זה לא תמיד נובע רק מרווחים מופקעים של סוחרים, וגם לא מהבדלים באיכות העיצוב. לפעמים זהו ביטוי לפער באיכות הייצור של הכורסא או הספה.מה יש מתחת לציפוי של בד הריפוד, העורות או האלקנטרה?חומר הריפוד של רהיטים פשוטים ביותר הוא, בדרך כלל, שכבה אחת של ספוג מאיכות ירודה למדי, שהמשקל הסגולי שלו נמוך, עם נקבוביות אוויר רבות, כך שתוך זמן קצר הוא מתכווץ ומתפורר. ספוג זה מכסה על פי רוב משטח דיקט פשוט, ובמקרה הטוב רשת מתכת שקפיצים פשוטים או רצועות גומי מחברים אותה לקונסטרוקציה של הרהיט.בולמי זעזועיםרהיטים מרופדים המיובאים ארצה מאירופה, מציגים לקהל הצרכנים הישראלי את הפן האיכותי והיוקרתי של הריפוד. הרהיטים מיוצרים בטכנולוגיות חדישות שנעזרות במיחשוב, על-ידי צוות מקצועי ומיומן של מהנדסים ואנשי תכנון, וכל רהיט עובר סדרה של בקרות איכות מחמירות ביותר.ב"4 נגרים" הסבירו לי את המבנה של רהיטי "רולף בנץ" ו"קנול" שמייבאת החברה מגרמניה. בחלק הפנימי של הכריות יוצרים תאים ריבועיים קטנים, שממלאים אותם בנוצות אווז ובפתיתים כדוריים מיוחדים. תפירת התאים מונעת ממילוי הנוצות לשקוע כלפי מטה או "לברוח" לצדדים בעת הפעלת לחץ על הכרית )בדומה לתפירת שמיכת מוך איכותית(. תוספת הפתיתים המיוחדים עוזרת לכרית לחזור תמיד לצורתה המקורית, גם אחרי שהופעל עליה לחץ."כריות מהוהות נראות אמנם "רומנאטיות" לעתים, אך ספה או כורסא איכותית שאמורה לשמש את בעליה במשך שנים רבות, אמורה לשמור על צורתה", מדגישה אורלי בקרמן, מבעלי החברה. את הכרית עוטפים בשכבת אקרילן, ואת כל זה מצפים בשכבת הריפוד החיצוני בבדים או בעורות שניתן לפתוח בעזרת רוכסנים, לחצנים וכד’.מושב הרהיט בנוי באופן מתוחכם ביותר ובו מקבץ קפיצים פנימיים-אנכיים, שביניהם בולמי זעזועים מספוגים מיוחדים. עליהם מציבים בצורה מאוזנת מספר שכבות ספוג-פוליאסטר איכותי, חתוך בקווים אלכסוניים, בגבהים וברמות קושי משתנות, שהונדסו במיוחד כדי למנוע שחיקה או שקעים במקומות שעליהם מופעל לחץ כבד יותר בעת הישיבה )כמו למשל על המושב, במקום שקרוב יותר למשענת הגב(.לדברי נתי מרהיטי "שהם", גם בארץ נעשה שימוש רב בנוצות אווז. "בדרך כלל משתמשים בנוצות גסות וחזקות שיכולות להתמודד עם הלחצים המופעלים על הריפוד. כשקונים רהיט כזה, יש להקפיד מאוד על בדיקת הבד העוטף את הנוצות", הוא מזהיר. "אם הבד מיוצר או ארוג בצפיפות נמוכה מאוד, אחרי זמן קצר יוצאים חודי הנוצות דרך הבד, מתפזרים ודוקרים". כמו כן הוא מציין, שמלבד השימוש הרב שעושים בארץ בספוגים שונים – משתמשים במילוי הריפוד גם בסיבי "קומפוראל", שהם סיבים אקריליים מפותלים המקנים לריפוד את האלסטיות והרכות הדרושה. "ספוג נחשב לאיכותי ככל שהוא צפוף וכבד, כמו למשל ספוגי הלאטקס הטבעיים, שמופקים מעצי הגומי", מסביר נתי.ה"ספוגמיש" שמתקרב בתכונותיו ללאטקס עשוי מקצף פולימרי. מאז הופעתו בשוק השימוש בו נפוץ מאוד. את הספוגים מצפים בשכבת "אקרילן ספריי". הספריי אמנם מקנה נפח אך אינו עמיד בלחצים לאורך זמן ושוקע. "אקרילן לבד", הוא חומר איכותי יותר, מסביר נתי. ברהיטים יקרים מצפים את הספוגים במעין שמיכת מוך שיוצרת אמנם מושב כבד יותר, אך יציב, חזק ונוח לישיבה.פסי הזברהאת הספוגים מניחים על בסיס מסוגים שונים. אחד מהם יכול להיות עשוי מרשת מתכת שנוטה, בדרך-כלל, לשקוע במרכזה. בסיס אחר עשוי מלייסטים מכופפים, שהם שכבות דקות של עץ המודבקות זו לזו. הבסיס הנפוץ ביותר מורכב מרצועות גומי מעורב בסיבי בד, ברוחב ובאלסטיות שונים. למשענות הגב, לדוגמא, משתמשים ברצועות רכות."הרהיט המרופד הישראלי השכיח בנוי כך, שעל הרצועות נבנית השכבה הספוגית, ועליה בדרך-כלל בד הדומה או זהה לבד הריפוד העליון. על שכבה זו יונחו כריות המושב במילויים שונים, כשעליהם ציפוי הבד או העור", מוסיף נתי.את המגע האחרון במלאכת הריפוד מעניקים, כמובן, העורות או הבדים המהווים את הכיסוי העליון. שוטטות בין חנויות הבדים מגלה חגיגה של חומרים, צבעים ומרקמים: קטיפות מלטפות, משי חלק ומבריק, פשתן וכותנות, וכל השילובים שביניהם. הם שונים זה מזה בעיצובים ובצבעוניות, בעובי ובטכנולוגיות הייצור, וכולם מהווים קולקציות מעניינות בסגנון קלאסי, מודרני, כפרי או "היי-טקי", שיכולות להתאים לכל טעם.נראה שהאופנות המשתנות אינן פוסחת גם על תחום הריפוד, אם כי כל "גל" אופנתי משאיר אחריו משקעים שאינם נעלמים לגמרי.לפני חמש-שש שנים נראו בסלונים שלנו ריפודים "מנומרים" או מפוספסים בדוגמת זברה. היום רואים מעט מאוד מהם. הדוגמאות האתניות והפרימיטיביות שעוצבו בהשראת ציורי שבטים אינדיאנים, אפריקאים או ציורי מערות קדמוניים, עדיין אהובות ונראות בתערוכות הטקסטיל הבינלאומיות, אם כי פחות מכפי שהיה לפני כשנתיים-שלוש.גם עיצוביה הצבעוניים, הצעירים והנועזים של טרישיה גילד, פינו מקום לסגנונות שהתמקמו לצדם. עיצוב הבדים נוטה היום לכיוון הרומנטי וחוזר למוטיבים קלאסיים. ניתן לראות אצל היבואנים שפע של בדים בדוגמאות "פייזל" שמזכירות את דוגמאות השטיחים הפרסיים, עם המדליונים האופייינים להם. כמו כן מציעים לנו בדים שנראים כאילו נרקמו בעבודת יד או באריגת מחט, בדוגמאות שמחקות את הבדים הוויקטוריאניים. לכל אלה נוספו בדי משי מבריקים בדוגמאות קלאסיות מורכבות, שאולי נחשבו ל"קיטשיים" בעבר הלא רחוק. בהקשר זה אפשר להיזכר בבדי הריפוד של החברה האיטלקית "פנדי", שמשווים לרהיטים מראה עשיר ויוקרתי.בני מורן מחברת "רנבי" הישראלית, המתמחה ביבוא ובשיווק בדי ריפוד, אומר כי בדי הפרווה הסינתטית נחשבים היום לאופנתיים מאוד בחו"ל. למרות האלגנטיות שלהם, הוא מסביר, הם לא פרקטיים, ובארץ חמה כשלנו אין להם כל סיכוי לככב. פרט לדוגמאות הרווחות שהוזכרו כאן, מציין מורן, אנו חוזרים במידת מה לעידן החום, ולצבע האפור המבריק שתואם את הרוח העכשווית, ההיי-טקית המודרנית, הרווחת גם באופנת הבגדים.השכבה הרכהרוב הבדים שמצאנו בשוק מיוצרים כמעט באותן שיטות וטכנולוגיות שבהן השתמשו לפני שנתיים, שלוש ויותר, פרט לבדי ה"מיקרו-פייבר", שעשויים מסיבים סינתטיים, ונחשבים לגרסה חדשנית וזולה יותר של בדי ה"אלקנטרה" היוקרתיים. בדי ה"מיקרו-פייבר" לא נארגים באריגה המסורתית של שתי וערב, אלא מותזים עם שכבות דבק על גבי בסיס ארוג. הם נחשבים לפרקטיים, לא דוהים בקלות, לא מחדירים מים ולחות, ואפשר לרחוץ אותם ולטפל בהם בקלות. חלק גדול מהבדים הללו מצופים בחומרי "טפלון" או "סקוטש גארד", שיוצרים שכבה סיליקונית המונעת ספיגת נוזלים. כדי לשמור על יתרון זה, יש לחדש את הציפוי מדי שנה.עורות נחשבו תמיד כמוצרי יוקרה. המראה האלגנטי, הריח, המגע והמרקם של העור, אהובים על חלק מסוים באוכלוסייה, שלעתים רואה ברהיטי עור סמל סטטוס. אלא שגם בתחום זה קיימים הבדלים גדולים בין הסוגים השונים. מרבית ריפודי העור עשויים מעורות בקר שעוביים כ5- מ"מ. עור ה"סובאז’" שנלקח מעגלים צעירים הוא עור רך ועדין. חותכים את העור לשכבות, כשהשכבה העליונה של העור נחשבת ליוקרתית. אחת מצורות העיבוד של עור השכבה העליונה נקראת "נאפה". ה"נאבוק קוייטו" הוא העור העדין, הרך והיוקרתי ביותר בעיבוד זה. השיכבה התחתונה של העור היא ה"שפאלט", הנחשבת לזולה ולירודה: יש בה שאריות שמן ושיער, היא פחות רכה ועוברת תהליכים של דחיסה מכאנית כדי שתיראה כפיסה אחידה.לעתים מצופים רהיטי העור המרופדים בעור איכותי בחלקים החיצוניים של המושבים ומשענות הגב, בעוד החלקים הנסתרים מצופים בעורות "שפאלט". הלקוח הממוצע יתקשה מאוד לזהות את ההבדלים בעת הקנייה, וייתכן שאין בכך כל צורך, כי השימוש המעורב מוזיל את המוצר ולא פוגם באיכותו. חלק מהעורות הירודים שייכים לעורות חזיר שאף הם עוברים עיבוד וצביעה, וקשה להבדיל במבט חטוף ביניהם לבין העורות האחרים.אפשר לדעת אם צביעת העורות איכותות כאשר הופכים את העור לצדו השני. אם הצבע אכן חדר לכל עוביו של העור, לא יבלטו בו שריטות או פגמים קטנטנים שצפויים לקרות במשך השנים. חלק מהעורות, כמו הנאבוק, צריכים לעבור תהליך שיוצר שכבת מגן של סקוטש-גארד )כדי למנוע חדירת נוזלים(, ועורות אחרים עוברים מריחה של לאקות מיוחדות. בעורות אחדים עושים הטבעות שונות שיוצרות טקסטורות מיוחדות, ולעתים אף צובעים צביעה עליונה ידנית, היוצרת מעין "עננות" צבעונית או "דמוי עתיק".לדברי כל המומחים שעמם שוחחתי, ריפוד העור זקוק לחידוש של שכבת ריסוס המונעת ספיגה וחלחול נוזלים. מדי כשלושה חדשים רצוי למרוח עליו קרם עור מיוחד, ולא לחשוף אותו ישירות לקרני שמש מאסיביות או לתאורת הלוגן.מתפרקים ומתחבריםהאופנות משפיעות לא רק על עיצובם של בדי הריפוד או עורות, ולא רק על עיצובו של כל רהיט בנפרד, אלא על ארגון מערכות הישיבה בבית. הסט הסלוני המרופד והמסורתי בנוי ממערכת של "1+2+3" . כיום ממליצים אדריכלי-הפנים לגוון את פינת הישיבה, לצרף כורסא בודדת עתיקה או היי-טקית למערכת של 2 + 3, ולעתים – כשהבית מאפשר זאת – לארגן פינת ישיבה שכל אחד מרהיטיה המרופדים הוא בסגנון ובצבע אחרים.אבל גם המערכת המסורתית משנה את פניה, והיא כוללת היום עיצובים חדשים שמקנים אופציות נוספות, בווריאציות משתנות, שהופכות את המערכת המרופדת לקומפלקס מודולארי מעניין. המערכות המרופדות הפחות מורכבות המשתייכות למשפחה זו הינן הספות הפינתיות, המחולקות לשניים עד שלושה פריטים שיכולים לעמוד בבית גם כרהיטים עצמאיים. לדוגמא, הרהיטים החדשים )המיוצרים בקו ייצור המוני( שמגיעים אלינו מחברת "רולף-בנץ" הגרמנית. אלה מורכבים ממספר רב של פריטים, שמהם ניתן ליצור ספות סלוניות מאורכות וסטנדרטיות למדי, ספות פינתיות או ספות ריבועיות, המזכירות מיטות בחדר השינה )בתוספת המסעדים האחוריים(. כמו במשחק קוביות הלגו של הילדים, ניתן לבנות מהדגמים הללו מערכת של ספה עם משענת גב, כשהחלקים האחרים – שהם חסרי ידיות ומשענות – נצמדים לספה ויוצרים רהיט סלוני שניתן לשכב עליו לאורכו או לרוחבו. את החלקים הללו ניתן להרחיק מעט מהספה, ולהשתמש בהם כהדום לרגליים או כשולחנות.במקרים אחרים, ניתן לבנות ספה פינתית שחלקיה בנויים מקווים אלכסוניים, בתוספת אלמנט מרופד נוסף )נטול ידיות( שנצמד אליה ויוצר "ספה משולשת", שאפשר להתרווח עליה בנוחות. כשמגיעים אורחים ניתן להצמיד את החלק לקצה הספה, וליצור רהיט ישיבה למספר אנשים.בעזרת צירים מיוחדים ניתן לשנות – בחלק מהדגמים – את הזווית של ידית הספה, שאף היא רחבה ומרופדת, להפוך אותה למשענת גב ולחבר אליה חלק נוסף שיוצר ספה פינתית רגילה, או רהיט המזכיר את הספה הרומית.התפיסה החדשה של רהיט מרופד ואיכותי, שמופיע בצורתו המודולארית, תואמת את רוח המודרניזם, את העולם המשתנה והדינמי, של אנשים שעוברים בתדירות גבוהה מבית לבית, מארץ אחת לאחרת. סוג זה של רהיט מתאים לצעירים השוכרים דירות, ולמבוגרים שמעוניינים לשנות מדי פעם את עיצוב הבית או לשנות באופן מהיר וקל את הייעוד של הרהיט )פעם ספה סלונית + הדום, פעם אחרת מיטה ריבועית וכו’(.כנפיים ואוזנייםהמגמה הזו הדביקה את טובי המעצבים, המנסים את כוחם בעיצוב רהיטים מרופדים, מודולאריים, או רהיטים המשנים צורה כמו רהיטיו של האדריכל היפאני טושיוקי קיטה )המיובאים על-ידי "ארכיפנקו"(. ב"הביטאט" מצאנו כורסא מעניינת של המעצב הצרפתי פסקאל מורג, שעיצב עבור "ליניי רוזט" הצרפתית כורסא שהמושב ומשענת הגב שלה נראים כאילו זרקו על בסיס הכורסא כרית-מוך ענקית של סבתא. וריאציה מעניינת על נושא זה ראינו ב"ארכיפנקו", בצורת כורסא שעיצב האדריכל היפאני שין טקמאצו עבור החברה האיטלקית "סאפוריטי". טקמאצו הניח כמה וכמה כריות-סבא זו על גבי זו.ב"הביטאט" ניתן לראות גם ספות וכורסאות יפהפהיות של "B&B איטליה", בקווים ישרים, נקיים ופשוטים, שעיצב אנטוניו צ’יטריו, אדריכל ומעצב איטלקי מהבולטים באיטליה. רגלי האלומיניום של הכורסאות והספות שלו עדינות ואציליות, פה ושם מתעגלות, ומוסיפות חן וייחוד רב לרהיטים חמורי הסבר. קו שלם של רהיטים מרופדים שעיצב צ’יטריו צופה באריג אקולוגי מיוחד, דמוי רפיה, פרי עבודתה של מחלקת המחקר של החברה האיטלקית.בצד הרהיטים המודולאריים לא נס ליחם של הרהיטים המעוצבים בסגנון מסורתי: כורסאות "קלאב" )מועדון( קטנות, ניידות וקלות, שנקראות כך משום שהן טיפוסיות למועדוני האצולה הגברית של בריטניה. בכורסאות אלה רואים את כל ארבעת הרגליים, או רק שתיים מהן, כששתי הרגליים האחוריות מוסתרות מאחורי בדי הריפוד או העור. גם "כורסאות סבא" ו"כורסאות כנפיים" למיניהן, כבדות ונוחות, עם "אוזניים" שמגנות על האוזניים מפני הקור, עדיין מזמינות את האדם "לשקוע" בתוכן לישיבה ממושכת, ממש כמו בקריקטורות על ביתיות נינוחה, כשלכורסא ולסבתא שיושבת נוספים תמיד גם חתול שעיר ופקעת צמר מתגלגלת. מנגנונים חשמלייםבנוסף לרהיטים המרופדים הסלוניים, יש בשוק שני סוגי רהיטים מרופדים שראויים לכתבה נפרדת, ונזכיר אותם כאן בקצרה: בהתאם למגמה שלפיה המשרד מעוצב בסגנון חם, מזמין וביתי, יש בשוק רהיטים משרדיים מרופדים, המעוצבים הן בחדרי המתנה והן בחדרי מנהלים, חדרי ישיבות וכד’, שלמעשה אין כמעט הבדל בינם לבין רהיטים שניתן להציב בסלון הביתי.כורסאות נאות מסוג זה, המזכירות את הכורסאות שעוצבו על-ידי מורי הבאוהאוס, מיוצרות על-ידי חברת "ווגנר" הגרמנית ומיובאות ארצה על-ידי "קקטוס". "מודולוס", יבואני ריהוט משרדי, מייבאים את קולקציית "ניאון" של חברת "לאבופה" האיטלקית, בעיצובו של אלפרד הומן, הכוללת כיסאות מרופדים לישיבה ממושכת, בעיקר בחדרי המתנה וישיבות. ג’יאנקארלו פירטי האיטלקי עיצב "כורסאות לאורח" בסגנון הקלאב-צ’ייר, שאותן מייבאים "רהיטי צרעה", וכן הלאה.כמו כן נזכיר את הרהיטים בעלי המנגנונים הידניים או החשמליים, שבעזרתם מוסטת משענת הגב עד למצב שכיבה, ואז נפתח בהם הדום לרגליים. אלו הן בעיקר הכורסאות המכונות "כורסאות טלוויזיה". מערכות ישיבה מתוחכמות יותר מצוידות במנגנונים חשמליים שיוצרים אפקטים של מאסז’ שעוצמתו ומרכז פעילותו משתנים על-ידי לחיצת כפתור. ספות סלוניות נפתחות באופן פשוט וקל והופכות למיטת שינה, ולמעוניינים ניתן לרכוש כורסא מרופדת נוחה ומפנקת עם מנגנון עיסוי בתוספת מערכת שמע עם אוזניות, וכל מה שנותר הוא לשקוע בנינוחות ולחוש שלווה מענגת. מחויטים ומעוצביםעיצוב כיסאות הוא אחד האתגרים הקשים לכל מעצב, ועל אחת כמה וכמה כיסאות וכורסאות. זאת בשל הידע הרב שיש לצבור בכל הנוגע למבנה הרהיט ולהנדסת אנוש. ובכל זאת, מעצבים ישראלים אחדים שולחים ידם בתכנון רהיטים מרופדים, ונזכיר כמה מהבולטים:אריק בן-שמחון מעיד כי שהרהיטים שלו מושפעים מאופנת הלבוש, ותיפורי הריפודים שלו נעשו לאחרונה הרבה יותר "מחויטים" מבעבר. הרהיטים המרופדים של המעצב אפי בן-בסה נראים כמו פסלים מרופדים בבדים שמאופיינים בצבעוניות עזה, והם עשויים משלדי מתכת בצורות שונות שעליהם מלופפים ספוגים שמקנים להם את הרכות והקפיציות.הרהיטים המרופדים של איילה שפרלינג-צרפתי, הנמכרים היום גם בגלריות מיוחדות לעיצוב ברחבי העולם, הם ייחודיים, נתפרים בעבודת יד, שואבים השראתם מאלמוגים ומחיים תת-ימיים וכן מפירות אקזוטיים. למרות שלעתים הם נראים כרהיטי-אוסף להנאת העין בלבד, כל מי שישב עליהם יודע שהם נוחים להפליא. להחזיק מול האורכשבאים לבחור סוג של בד ריפוד עבור הסלון הישראלי שטוף השמש, יש לתת את הדעת לכך שלפיגמנט של הצבע הכחול והירוק יש נטייה לדהות. לדברי מיקי קידר, מהנדס ומעצב טקסטיל, כדאי לבחור בד ריפוד תוך מחשבה על המראה שלו לאחר שנה או שנתיים של שימוש. "כדאי להניח את הבד על הלחי ולהרגיש אם הוא עוקצני, או להחזיק אותו מול מקור אור ולראות מה מידת צפיפות האריגה שלו. אם כי יש בדי יוטה בעלי סיבים לא צפופים, אבל חזקים יותר מבד סינתטי לא איכותי הארוג בצפיפות. כדי לבדוק את עמידות הצבעים, אפשר לשפשף על הבד מגבת-נייר, ולראות אם הצבע נמרח עליו". לדבריו, בדים שיש בהם שילוב של סיבים סינתטיים וטבעיים ביחס שווה, הם אריגים איכותיים. קלאסיקה מודרנית"אחת ההתפתחויות בריהוט הסלוני נובעת מהניתוח שערכנו על הרגלי החיים בבית המודרני", אמר לי המעצב הגרמני רולף בנץ, בביקורי במפעל שלו בגרמניה. "המשפחה המודרנית מארחת היום הרבה סביב שולחן האוכל, גם לאחר שהאורחים סיימו את האכילה, משום שכיסאות פינת האוכל הם נוחים מאוד, ולא תמיד יש סיבה או חשק לעבור בתום הארוחה לפינת ההסבה. משום כך הופכת פינת ההסבה לפינה המשפחתית, האינטימית, לעתים מול הטלוויזיה. גם בדירות של זוגות צעירים בולטת התופעה הזו, ולכן עיצבנו מעין ספה-מיטה להסבה זוגית", מסביר בנץ.במקום בולט במפעל, בעיירה נאגולד שליד שטוטגארט, ניצבת פינת ישיבה מלאה שעוצבה על-ידי בנץ בשנת 1965. אילמלא ידעתי זאת, יכולתי להיות בטוחה שהיא עוצבה שלשום: בקווים קלאסיים, נקיים ופשוטים, ממש כפי שמעצבים היום רהיטים סלוניים. ואומנם, החברה שוקלת להכניס את המודל הזה לייצור מחודש, אולי בשינויים. "גם את פינת ההסבה הזו עיצבתי בהסתמך על מעקב אחר השינויים באורחות המשפחה", הסביר לי בנץ. "בילדותי ובנעורי בילתה המשפחה בעיקר במטבח. במשך השנים, במיוחד לאחר שהטלוויזיה נכנסה לבית המודרני, עבר איזור הבילוי לסלון, וזה הכתיב למפעל שלנו – שבראשיתו עסק בייצור מזרונים ומיטות – לייצר פינת-הסבה מרופדת ונוחה".בהתאם לצרכים של המשפחות הממוצעות בשנות ה60-, שהתגוררו בדירות לא גדולות במיוחד, ושנהגו להלין אורחים בדירה הפרטית, עיצב בנץ הן את הכורסא ליחיד והן את הספה הארוכה )"אז היה נהוג להושיב 4 איש על ספה אחת"( כרהיטים הנפתחים למיטות. ייתכן שבייצור מחודש יוותרו על האלמנט הזה, וייתכן שלא. מה שבטוח – הקווים הבסיסיים יישארו כפי שהם. "אני מאמין גדול בקווים שהונחלו לנו על-ידי מעצבי הבאוהאוס", אומר בנץ. "זוהי קלאסיקה מודרנית, שלדעתי יש לה קשר עז לקלאסיקה היוונית, בקווים ובפרופורציות. הבסיס הפילוסופי מאחורי העיצוב הזה לא השתנה: פונקציונליות, רציונליות ודמוקרטיות".