מעצבי השנה של PARIS 2003 SALON DU MEUBLE

האחים בורולק מצטרפים לשורה ארוכה ומכובדת של מעצבים שזכו בפרס זה בעבר – ובהם פיליפ סטארק, ז’אן נובל, מארק ניוסון, רון ארד, רוס לאבגרוב ואלברטו מדה.

העיקרון המנחה אותנו בעבודתנו, הם אומרים, הוא להציג את הפתרון הטוב ביותר האפשרי. הם תרים אחר הצורה האסתטית ביותר, החומר המיוחד – ובעיקר אחר שיווי המשקל המושלם.

האחים בורולק, שהתגלו לראשונה על ידי קפליני במסגרת ה-VIA ב-1998, היו בשנים האחרונות לאחד מהצמדים המשפיעים ביותר על עולם העיצוב. מוזיאון העיצוב בלונדון הקדיש להם רטרוספקטיבה בשנה האחרונה, באוקטובר הם מציגים במוזיאון לאמנות מודרנית בלוקסמבורג ומתכננים תערוכה ב-MOCA בלוס אנג’לס.

אחד הפרויקטים החדשים שלהם הוא משרד שהם מעצבים לוויטרה. ההנחיה היתה לעצב משרד שלם שיוכל להתאים לכל מקום בעולם.ארוון בורולק מספר, שהרעיון לעצב משרד היה חדש בשבילם. הם חקרו את הנושא לעומקו וניסו להבין מהחשוב במשרדים ומה יכול להיעלם. התפישה היתה של מקום שיוכל להציע פתרונות שונים. יצירת שולחן ארוך אחד, למשל, מאפשרת עבודה סביב אזורים אחרים בשולחן, הוא יכול גם לשמש לישיבת צוות ויכול ליצור פינות אינטימיות יותר.

הפתרונות שהציעו האחים היו פרקטיים ופשוטים, הן בתפישת החלל והן בפתרונות הטכניים. הרעיון היה ליצור מרחב גמיש – “אם לוקחים 100 מ”ר ומציבים שם שמונה עמדות עבודה, אין מקום לכל אחד”, מסביר ארוון בורולק, “אבל אם מעמידים שולחן משותף נותר מקום לפינות ישיבה בצדדים וזה בהחלט מתאים יותר לדרך העבודה היום”.

הפרויקט החדש שבו עוסקים השניים הוא ספינת מגורים ל-Centre d’Art in Chatou. הספינה תיועד לאירוח אמנים מקומיים ובינלאומיים, שיתגוררו וייצרו בה. האתגר היה לעצב מבנה שקל לנייד, במחיר נמוך וללא בעיות תפעול ארוכות טווח.

במפתיע, לארוון בורולק אין כרטיס ביקור. הוא מספר שלפני חמש שנים, כשקפליני גילה אותם ב-VIA, הם היו צעירים מאוד ולא שייכים והוא שאל אותם אם יש להם כרטיס ביקור. כשארוון ענה בצניעות ובחשש שאין להם, אמר להם קפליני שימשיכו כך, מכיוון שביום שיהיה להם כרטיס ביקור כנראה לא יהיו יצירתיים כל כך. רק לפני שנה, כשהוזמנו להעלות תערוכה בטוקיו עם איסי מיאקי, נאלצו להדפיס כמה מאות כרטיסים שעתיים לפני התערוכה, כי המארגנים איימו עליהם לבטל את האירוע.כאשר נשאל על עבודות הצעירים המציגים ב-VIA השיב ארוון בורולק, כי לדעתו רוב המוצגים היו גימיקים – למשל, כיסא קובייה החוזר לצורתו המקורית לאחר שקמים ממנו ומנורות אגסים מגומי רך – וגימיק דרכו להיעלם. הוא הסב את תשומת הלב לכיסא שכמעט כל המבקרים חלפו על פניו מבלי לבחון אותו ואמר שזהו לדעתו המוצג הטוב ביותר, מכיוון שהוא יודע כמה קשה לייצר כיסא בעולם שיש בו כל כך הרבה כיסאות מעוצבים, עולם שקשה לחדש בו. היכולת למצוא שילוב חדש של חומרים וצורה חדשה בעולם שנראה שהכל נאמר בו היא למעשה הכישרון האמיתי.
 

הערה : נא לאחד עם כתבה : PARIS 2003 SALON DU MEUBLE מאותו גיליון [ טקסט זהה תמונות שונות ]