מראה מקום

ניב כשר, בוגר עיצוב גרפי בויצ"ו חיפה, חזר ארצה לפני 4 שנים, אחרי 7 שנות עבודה בלוס אנג'לס אצל ססמן פרז'ה, שעבדה עם זוג המעצבים הנודעים צ'רלס וריי אימס. הוא פתח כאן משרד לעיצוב בינתחומי, המתמחה בעיצוב תקשורת חזותית בשני מישורים שנולדו בשנות ה-60 והם עדיין חדשים לנוף המקומי וגם העולמי: עיצוב גרפי סביבתי- תחום הממזג עיצוב גרפי עם הסביבה הבנויה; ועיצוב זהות חזותית לעסקים ולמוסדות ציבור. {imgFromGallery} פעם, כשהיו אדריכל, בית ולקוח, וכולם ידעו מי נגד מי אמרו גם, שאם במבנה צריך לכתב שלט "כניסה", זה סימן שהתכנון גרוע. אבל מה לעשות, כשהמציאות של רובנו מחזיקה מפה ומסתובבת בעיגולים כדי למצוא אולם תיאטרון בעיר, או שאנחנו טועים במבוכי בניינים נוצצים בדרך לשירותים, ממש כמו שייק'ה בסרט המיתולוגי "גבעת חלפון": "שעה אני מחפש את הים. מה, לא יכלו לשים שלט- 'ים'?".אבל לחשוב שעבודתו של מעצב תקשורת חזותית מסתכמת בשילוט בלבד, יהיה עלבון צורב. "זאת שכבה נוספת לארכיטקטורה, שמתמזגת איתה ועוזרת לה, לעיתים בצנעה ולעיתים על סף גניבת ההצגה", מכוונן כשר. "כל פרויקט צריך אייקון, סמל, אלמנט מזהה, שיהיה ביום מן הימים לאלמנט תלת מימדי, שמתייחס לסביבה ויוצר חוויה להולך הרגל. העיצוב יוצר תחושת מקום והתמצאות, ולא הטקסט שבשלט". {imgFromGallery} המדיטק בחולון, הוא דוגמא מוחשית מצוינת לעיצוב תקשורת חזותית כוללת, המשלבת צבע, צורה, טקסט ואפילו ניקוד. כשר זכה בו בתחרות פנימית שנערכה בין 3 משרדי עיצוב, ועבודתו נעשתה בשיתוף פעולה עם המתכננים- משרד האדריכלים ברוך-סולומון, מעצב הפנים רוני זייברט והפרויקטורית טילי רביב. החלק המעניין היה תהליך העבודה בעיצוב התקשורת החזותית. לבניין יש אוסף של צורות גיאומטריות בסיסיות, ושילוב של שלושת צבעי היסוד, בעוד התוכן שלו אמור להיות חדשני-עתידני. על האזורים הצבעוניים, שנקראים "קיוסקים של ידע", הודפסו בלבן כותרות של יצירות משלושה תחומים שונים: ספרות (צהוב), תיאטרון (אדום), ומוזיקה (כחול),האמורים להעיד על תוכנו של הקיוסק, לסקרן את הצופה להיכנס פנימה, ולשמש כאלמנט עיצובי לחזית הבניין (שימוש דומה נעשה בחזית ספריית סט' ג'נבייב בפאריס לפני כ-150 שנה).{imgFromGallery} לצורך עיצוב הלוגו, ערך כשר סדרה ארוכה של נסיונות, בהם בדק את המפגשים בין הצורות, הצבעים והתוכן של הבניין. הסדרה, שנקטעה בשיגור פקס, שבו הבהירו אנשי המדיטק מה הם רוצים וגם דאגו לנקד, גרמה לכשר  להוסיף לנסיונות הצבע, מעט סקרנות ושובבות, ולא לשכוח לנקד. כך נוצר הלוגו, שהתגלגל ליתר הדברים, החל בשלטי ההתמצאות וההכוונה למבנה, שהוסיפו גם סילואטה כללית של הבניין )שהרי חווית המבנה מתחילה עוד בשלב התכנון והנסיעה(, וכלה בשילוט בתוך המבנה, הכולל בפינותיו את הניקוד המוגדל כאייקון. השילוט בספרייה, לקוח מספרים כמו של סימנון או "הדבר" של קאמי; אגף המוזיקה מעוטר בדימויי להקות וסגנונות מוזיקליים, וכולל גם את קיצור תולדות המוזיקה על הקירות; בספרית הילדים- קולאז' שובב של אותיות צבעוניות; באגף האינטרנט- מיפוי נקודות תקשורת שהפכו לשמות ילדים; ואפילו פינת מכונות השכפול, קיבלה טיפול עם הדפס על זכוכית שיש בו טעויות שכפול וכתמי דיו. את כל עבודות הקיר מפיק כשר במחשב, והן מוגדלות ונצבעות באופן ידני על הקירות.{imgFromGallery}על השאלה- מי הוא ניב כשר: צייר קיר, איש שיווק, מעצב גרפי, ארט דיירקטור, ואולי בכלל גיאוגרף? ענה האמן במין בלבול תקשורתי, שהוא בסך הכל "עוזר לייצר זהות חזותית". לא משנה איך נקרא למעצבי התקשורת החדשים, מה שחשוב הוא שנקרא להם עוד בשלב התכנון, ולא בנסיון נואש להציל אותו, כשהבניין כבר גמור. "בכל בניין נחוצה אינפורמציה הכוונתית במידה כזו או אחרת", מסכם כשר. "בגוגנהיים בבילבאו המינון מאוד זהיר, ובגוגנהיים בניו יורק עשתה ברברה הולצר עבודה מעניינת עם LED. רם קולהאוס הוא היום דוגמא מצוינת לעבודה שהכל בה גרפיקה, כמו חנות פראדה בניו יורק, או הספרייה בסיאטל שתכנן. כשנכנסתי לעבודה באודיטוריום וואהל בבר-אילן בתכנון ליבסקינד, התאכזבתי. הייתי מצפה שההיגיון האדריכלי של המבנה, יתבטא גם בשילוט. במקום שלטים סטנדרטיים, יכולנו לחרוץ אותיות וכיוונים בבטון החשוף שידברו בשפה של הבניין. בפרויקט כזה צריך להשתלב כבר בשלב התכנון והשלד.