ניו-יורק – הבית הלא פרטי

רק לפני כ400 שנה החלו בני אצולת הייחוס והממון להזמין אדריכלים מקצועיים שיתכננו את בתיהם הפרטיים. בני המעמד החברתי הגבוה שאפו אז להפרדה מוחלטת בין חיי העבודה והחיים המשפחתיים, וחשו צורך בהתערבות של גורם מקצועי שיגשים את חלומותיהם. כיום נראה שיש מהפך במגמה זו, וארכיטקטים נדרשים לספק ללקוחותיהם בעלי היכולת בית שבו יוכלו לשלב פרטיות, יחד עם חשיפה מתמדת אל חיי העבודה שלהם, שבמקרים מסוימים לעולם אינה נפסקת.26 דוגמאות של בתים פרטיים בני זמננו, המצוידים בכל האפשרויות לנהל חיי עבודה מהבית, הוצגו בתערוכה מעוצבת לתפארת, במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, ה-MOMA. כותרת התערוכה היא "הבית הלא פרטי" The Unprivate House. הבתים נבחרו על ידי טרנס ריליי Terence Riley, אוצר המוזיאון לעיצוב ולאדריכלות.  התערוכה מראה שעל סף המאה ה21- חוזר האדם במובנים מסוימים יותר מ400- שנה אחורה, ושואף לשלב עבודה, תענוגות וחיי משפחה תחת קורת גג אחת. 26 הבתים מוצגים בתערוכה במודלים, תצלומים, סרטי וידיאו ומשחקי תצוגה. הם ממחישים כיצד התמודדו האדריכלים עם הבעיות השונות, ומצאו שפע של פתרונות יצירתיים ליחסים החדשים בין הפרטי והציבורי, כשהם מסתייעים באמצעי התקשורת המתקדמים ביותר ובטכנולוגיה הדיגיטלית.כך למשל מוצגת בתערוכה דירת לופט ניו יורקית, שתכננו האדריכלים דניאל רואן Daniel Rowen ופרנק לופו Frank Lupo לבני זוג העובדים בוול סטריט. מכל נקודה בלופט נראים מסכים דיגיטליים נושאי אינפורמציה פיננסית, המאפשרים לבני הזוג לחיות עם היד על הדופק בשוק הפיננסי הבינלאומי, בכל שעות היום.  דירת משפחת קרמליץ’ בנאפה וולי Napa Valley, תוכננה על ידי האדריכלים ז’ק הרצוג ופייר דה מורון Jacque Herzog & Pierre de Mevron משווייץ, עבור אדם בעל אוסף גדול של אמנות וסרטי וידיאו. הקירות הפנימיים של הבית הם מסכים ענקיים שעליהם מקרין בעל הבית את האוסף שלו, מתי שבא לו.דוגמא יוצאת דופן ומרחיקת לכת במחיקת הגבולות בין הפרטי והציבורי היא "בית קיר המסך" שתכנן האדריכל שיג’רו בן Shigero Ban בטוקיו, המכונה "בית הווילונות". החזית החיצונית של הבית מורכבת משני אלמנטים: קירות מזכוכית שקופה ווילונות מבד פשתן. ניתן להסיט הצדה הן את הקירות והן את הווילונות, כך שהבית נותר חשוף לחלוטין לחוץ, לסביבה החברתית ולטבע. "זהו עירום מלא", כתב אוצר התערוכה, טרנס ריילי, "שיפתיע גם את מי שגרים בבתי זכוכית".השינויים במושג הפרטיות הושפעו לא מעט מהשינויים הבולטים שחלו מאז מלחמת העולם השנייה, במבנה המשפחתי ובחיי המשפחה. בעולם המתועש של היום אין זה נדיר שאדם יחיד או זוג גרים בבית פרטי. כמעט רבע מאוכלוסיית אמריקה מורכבת מאדם אחד המתגורר בבית או בדירה פרטיים. מחצית המשפחות בארה"ב הם זוגות ללא ילדים.  שינויים אלה במבנה המשפחתי מתוארים בכתבה של ג’וזף ג’ובאניני Joseph Giovannini המתארת זוג ללא ילדים המחפש בית. הוא מצביע בכתבה על הדרישות השונות של זוג לעומת משפחה עם ילדים, בחיפוש בית מתאים למגורים.בית שתכנן הארכיטקט קלורינדו טסטה Clorindo Testa בבואנוס איירס, בשנת 1994, הוא מעין נקיטת עמדה נגד הבית המשפחתי הישן; אותו בית הממשיך את מסורת הבתים בסגנון טיודור משנות ה20-, ששמו דגש על מסורת ונוחות. טסטה יצר בקובייה המסורתית תפניות ופינות מאוד לא מקובלות ומפתיעות, והוציא את הבית משלוותו בצורה קיצונית ומקורית.יתכן שבזמן פרסום הכתבה נענה המוזיאון לדרישות הקהל, והאריך אותה מעבר לתאריך הנעילה המקורי, ה5- באוקטובר. כך או כך, התערוכה הוצפה במבקרים מכל הגילים, בעיקר סטודנטים וילדים, שנהנו מאוד להשתעשע במשחקי וידיאו-ארכיטקטורה. כל מי שלא התמזל מזלו לחזות בתערוכה זו, ננחם אותו בבשורה שזוהי רק הראשונה בסדרת תערוכות בנושאי ארכיטקטורה, שיוצגו ב"מומה" בשנים הקרובות.