סיפור של צבע

 זהו פרויקט שנבנה סביב סיפור של צבע”, מספר האדריכל יענקל’ה צנקר. תחילתו בבחירת אבן “בוס” שנועדה לריצוף ואשר שבתה את לבו. ממנה בנה את ההמשך – “סימפוניה של אפור, חול ומוקה” – טונים של צבע האבן שנבחרה. שמה של האבן, אגב, בא לה מהשימוש שנעשה בה בבוטיקים של הוגו בוס. זוהי אבן חול המיובאת מספרד, בעלת מרקם וגוון אחידים. הבחירה הזאת מלמדת משהו על אופיה של הדירה, שעונה על ציפיותיהם של דייריה (כפי שהוגדרו בפני האדריכל). אחת מהם היתה ש”הבית לא יימאס עליהם במהרה”, שיהיה “אופנתי אך לא טרנדי”. בקשות אחרות עסקו בהדגשים של נוחות, באפשרות לאירוח ובצמצום מספר החללים. במקור היו במפלס הראשון ארבעה חדרים וסלון (כ-130 מ”ר) ועוד חדר על הגג (כ-25 מ”ר). עתה נחלקת הקומה העיקרית בין חדר השינה להורים (וחדר הרחצה הצמוד אליו), חדר עבודה, שירותי אורחים, הול הכניסה, מטבח ולצדו חלל מגורים גדול – שצורתו מלבנית והוא כולל, בנוסף לפינת הישיבה, גם פינת אוכל ופינת טלוויזיה. (קבלן – תאום ופיקוח – יואל שושן). אם מדובר בקירות ואם בריהוט – יש כאן משחק בגוני הביניים של אפור מוקה עם כמה נגיעות בשחור, משחק שמקשר בין חלקי הבית. דוגמה אחת לכך היא שולחן האוכל המסיבי הצבוע בשחור מבריק (קסטיאל) שניצב בין פינת הישיבה לפינת הטלוויזיה. חלל פינת האוכל מוגדר על ידי ארבעה ספוטים השקועים ברצפה ומצטרפים לתאורה ממוקדת ואפקטיבית, שעם רדת הליל מקנה למקום אווירה שונה ומיוחדת. שתי המנורות העשויות נוצות שתלויות מעל לשולחן האוכל בולטות במקוריותן ומוסיפות מגע סוריאליסטי משהו לחלל המאופק מטבעו. פינת הטלוויזיה מופרדת מפינת האוכל על ידי רהיט שמצדו האחד מצויים הטלוויזיה ומערכת השמע וצדו השני משמש “מזנון”. הפרדה זאת מספקת את האינטימיות הדרושה לפינת הטלוויזיה ובה בעת אינה שוברת את הרצף החללי. פינת הישיבה, לעומת זאת, נהנית מהרגשה פתוחה יותר – מצדה האחד קיר חלונות זכוכית (פרופיל בלגי – מסגריית ג’ובראן) הפונה לרחוב, שחלקו משובץ בזכוכית מט, ומצדה השני ספרייה המתפרשת על קיר שלם. ספסל בנוי נמוך שרץ לאורך בסיסו של קיר הזכוכית הוא מקום אידיאלי להנחת חפצי נוי, או כריות במקרה של מחסור במקומות ישיבה. מבחינת החומרים, המשחק בין מט למבריק שאותו מוצאים בחלל המגורים נמשך גם במטבח (נגריית אלונים  – אמירים), שיש בו שילוב של פורמייקת אלומיניום וצבע מטאלי. האווירה מתחממת, לעומת זאת, בחדר השינה, שרצפתו עשויה פרקט מעץ טיק שנהפך לדק (מאותו עץ) בחדר הרחצה. הגוונים הבהירים החמימים של חדר השינה מוצאים להם “קונטרפונקט” במוזאיקה הירוקה הזהובה (ביזאצה) ובמשטח הבזלת השחורה הנושא את הכיור (ויה ארקדיה) שבחדר האמבטיה הסמוך. את רצפת הפרקט מוצאים גם בחדר הילדה שעל הגג, שדלתותיו נפתחות אל מרפסת רחבת ידיים. חדר הרחצה הקטן המשמש אותו מצטיין בגוונים בהירים ובאור הרך החודר אליו דרך שני חלונות של זכוכית חלבית. “סימפוניית הצבעים” שהלחין האדריכל היא רגועה בטבעה ועל כן יש כאן תפקיד חשוב לכלים וחפצי הנוי – החל מהמנורות והאגרטלים וכלה בכריות – שמעניקים הדגשים של צבע ועניין לחלל. תרומה נוספת היא זו של יצירות האמנות – צילומים מעובדים של לי ינור בפינת הישיבה ופינת הטלוויזיה ועבודה מחוטי מתכת של רוני אלוני בפינת האוכל – שמוצאות בטבעיות את מקומן בחלל המאפשר להן לנשום ולדבר.