עץ וטיח

אף על פי שביתם של סיון וגבי רינג (250 מ"ר), בתכנון משרד האדריכלים "החדר", חדש לגמרי, היה עליו להצטרף לתוכנית השימור, אם זו היתה קיימת לא רק בתל אביב אלא גם ביודפת שבגליל. זהו בית שנבנה בשיטות בנייה של פעם, עם קונסטרוקציית עץ שהובאה מארצות הברית, עבודות טיח של טייח העובד עם רשות העתיקות בשימור מבנים (אליקים ממן), רצפת אבן ישנה מפירוק בית בצפת, אמבטיה בחוץ וחדר טטאמי יפאני בפנים. באורח פלא, כל החום, העדינות והנוסטלגיה של העבר משתלבים בו בבנייה מעל קירות בטון חשוף, מודרניסטי, ברוטלי וקר. הוא בנוי בצלע ההר מעל מרתף בטון חשוף שקירותיו משמשים גם קירות דיפון. הם עולים מן המרתף מעלה אל קומת הכניסה ומשמשים מסד חשוף ברובו, בגובה 43 ס"מ, לבית העץ שמעליו. לצופה מן הרחוב קצת קשה להאמין, אבל זהו בית עץ. אמנם, כלפי חוץ, בולטת רק קונסטרוקציית העץ המרשימה, בעוד ששאר הקירות נדמים כקירות בלוקים רגילים, אבל מה שמססתר מאחורי אותם קירות מטויחים הוא הרבה עץ וגם קצת חלב, ביצים ושמן זית.בעל הבית, גבי רינג, ניהל, פיקח ובנה את הבית. עץ אשוח דאגלס הובא לארץ חתוך, מדוד וממוספר מראש, ועמו הובאה גם שיטת הבנייה על ידי חברה מארה"ב (אף על פי ששם מעדיפים כיום לכסות את כל העץ בטיח). זוהי שיטה מסורתית לבנייה בעץ וטיח, שבתים שהוקמו לפיה ניתן למצוא בכל אירופה ואף בישראל בבניינים מראשית המאה ה-20.  בתל אביב אפשר להבחין בכמה בתים מתפוררים ועזובים שנבנו בשיטה זו, לדוגמה בשכונה האמריקאית או ברחוב אלנבי 54, שם מחליף הבטון את העץ בקונסטרוקציה. בבתים אלו נחשף הטיח וגילה את בית העץ שמאחוריו – לייסטים של עץ זה על גבי זה ועליהם טיח. את הטיח המסורתי היו מערבבים עם חומרים טבעיים לקבלת יתרונות איטום והידבקות משופרים. ברבות הימים החליפו הבלוקים והטיח המתועש, והמועשר בתוספים כימיים חדשים, את הטיח המסורתי, שזקני תל אביב מספרים שריחו ה"טוב" היה נשאר בבית עוד זמן רב לאחר סיום הבנייה. כיום נבנים בארץ בשיטה זו בתים לשימור בלבד ועל כן בניין חדש הבנוי בשיטה זו הוא סיפור מעניין במיוחד. קונסטרוקציית העץ הבולטת כלפי חוץ נחשפת שוב גם בפנים הבית, בעמודים הריבועיים ובקורות העץ המלבניות המונחות במקצב של 91 ס"מ. לכל העץ והטיח הריחני הזה הוסיפו עתה גם מעט תיבלון יפאני.  הבית בנוי בצורת ר’ ולו מדרגה מוגבהת על קירות בטון חשוף הכוללת חמישה טטאמים מסודרים זה לצד זה ומשקיפים אל עבר פביליון עץ מקורה וגן סלעים יבש בסגנון זן-יפאני. הפביליון משמש מקום להירגעות, וכשלוחות העץ העליונים מוסרים, מתקבלת אמבטיה פתוחה עשויה עץ ארז. בעלי הבית "חייבים" להתרחץ בה בכל שבוע, מאחר שמי האמבטיה המרוקנים זורמים וממוחזרים בביצה קטנה במפלס התחתון, שבה גדלים צמחי ביצה וחיות קרפדות. בריכה נוספת וקטנה בנויה ממש מול דלת הכניסה לבית, בנקודת החיבור של שני אגפי ה-ר’ של הבית. בבריכה זו גדלים צמחי מים ופכפוך המים שלה נוסך שלווה בחדר הטטאמי שלידה ובבית כולו. פרגולת עץ מקורה מחצלות כפולות של ענפי ערבה וביניהן לוחות פוליקרבונט שקוף בנויה מסביב לגן ומוליכה לפביליון העץ. גם מרפסת הקומה השנייה היוצאת מחדר ההורים משקיפה פנימה, כך שהבית כולו מתרכז מסביב לגן הסלעים, הפביליון והבריכה, וכך בוחר להפנות מבטו פנימה – אל צלע ההר, ולא החוצה – אל הרחוב והואדי. זוהי בחירה אינטימית, מופנמת וצנועה המשקפת את תפישת עולמם של אדריכלי "החדר" ושל בעלי הבית. המבואה המקורה לפני דלת הכניסה לבית כוללת ספסל קטן המיועד לחליצת נעליים, ברוח יפאנית. כל אזור הכניסה – המבואה החיצונית, המבואה הפנימית ובריכת המים – מפריד למעשה בין חדר הדיור וחדר הטטאמי הצמודים מימין ובין המטבח שמשמאל. המטבח יוצר ע”י בעל הבית, גבי רינג, בעליה של חברת TOUCH WOOD (מגע של עץ) שמייצרת מטבחים בשיטות מסורתיות ובעבודת יד. המטבח והמבואה הם האזורים היחידים בבית שאינם מרוצפים לוחות עץ אלון, אלא אבן מפירוק מצפת. ההפרדה מקבלת ביטוי חומרי וויזואלי באמצעות קירות בטון חשוף העולים לכל גובהה של המבואה והם היחידים בקומה זו. פרגולת עץ ממשיכה את ציר הכניסה לאורך החזית הפנימית, בעוד שבציר הניצב, חדר אמבטיה פנימי, בריכת המים ופרגולת העץ הניצבת מפרידים בין חדרי השינה למטבח. בין שני חדרי השינה של הילדים מפריד קיר ובו פתח המותאם לגובהו של ילד קטן (1.40 מ’, בהתאם למודולר של לה-קורבוזייה) וכך מבהיר לגדולים, ממלכתו של מי זאת ולמי זכות המעבר כאן. מיטות הילדים בנויות על גבי מסד קירות הבטון בדומה לחדר הטטאמי. מדרגות מוליכות לקומת ההורים, הכוללת במרכזה חדר אמבטיה המחלק את החלל לשניים: אזור השינה בצד צלע ההר המגונן, וחלל קטן יותר המשקיף לנוף הגלילי הפתוח מן הצד השני.הממ"ד, שאליו יורדים מחדר הדיור, ממוקם בקומת המרתף ומנצל את הפרשי הטופוגרפיה כדי להיפתח לגינה מטופחת במפלס הרחוב, כך שאין איש זוכר שזהו בעצם המרתף. פתחים רבים יש בבית העץ וכולם עשויים פרופילי עץ עם זכוכית בידודית כפולה (Marvin, ארה"ב). הישיבה בחדר הדיור עם הפנים לגן הפנימי המוקף דלתות זכוכית ובריכת המים המפכה, בעוד שגבך פונה לנוף הגלילי הנשקף מהחלונות, נוסכת באורח ובמארחיו רוגע נעים, קצת היסטורי ומעט נוסטלגי, שזקני יודפת יודעים לספר כי מקורו בשמן הזית הגלילי והמשובח הספוג בקירות הבית.