פנטסיה עם פלסטיק ופורמיקה כסופה – דירתו של המוסיקאי קובי אוז

 דירתו של המוסיקאי קובי אוז )טיפקס( מתאימה לאישיותו המקורית ככפפה ליד. היא חוגגת בצבעים עזים וברעיונות חריגים, עם טאפטים של נופים על קירות ווילון מצינורות של ברזי אמבטיה, עם מקרר צהוב ורצפת פי.וי.פי. כתומה. הארכיטקט דני גרינהאוז ניתב את השיגעון להיגיון אדריכלי.המיני-אלבום החדש של להקת "טיפקס" נקרא "העצב עבר לגור כאן". בדירתו של קובי אוז, הסולן, המוסיקאי וכותב התמלילים של הלהקה, ואחד היוצרים הבולטים ברוק הישראלי של שנות התשעים, עצב הוא הדבר האחרון שאפשר למצוא. היא נועזת, שופעת הומור, שמחה, צבעים וגם הפתעות, שהם מתכון "אוזי" מיוחד לגירוש השדים של הדיכאון.הדירה נושמת את קובי בכל סמ"ר שלה. "ברור שהדירה מאוד אני ומתאימה לי אישית. זה היה די ברור שהדירה שלי תיראה ככה. אבל כדי להגיע איתה למקום הנכון נעזרתי בדיאלוג פורה עם האדריכל דניאל גרינהאוז, שהלך עם הראש שלי קדימה. לי אין חשיבה גיאומטרית, ולא הייתי יכול להמציא, לדוגמא, את הקיר בצורת האות האנגלית S שמחלקת את הבית בצורה פרקטית מדהימה".כאן נכנס גרינהאוז לשיחה. "תכננתי את הדירה בהתאם לרצונו של קובי, שהחלל יחולק לשני מרחבים נפרדים: רשמי ופרטי, מבלי לפגוע בתחושת המרחב, שיהיו קשורים אחד לשני למרות ההפרדה ושיהיה להם אופי שונה לחלוטין. השגנו זאת על ידי הקיר בצורת S שלא מגיע לגובה התקרה, ואז מקשרת התקרה הלבנה את שני החללים למרות שאי אפשר לראות מחלל אחד את השני".בית קטן בערבה"היה לנו רעיון של משהו עתידני, חללי, מעין משפחת פארטריג’ בחלל", מוסיף אוז. "יש פה איזורים של קיטש מופרז, עם חומרי פלסטיק פשוט, כמעט כמו תפאורה. שיחקנו עם פורמייקות מיוחדות ופי.וי. סי. ועם חומרים הנחשבים לזולים. אבל באופן ובצורה שבה הם מונחים, הם משנים משמעות ונוכחות. אין בבית צבע עץ, חומרים מהטבע. כל הרעיון היה לשוות לדירה מראה של מרחב יצירתי, מאוד מגרה וכייפי, לעשות משהו שיש בו תעוזה וללכת עם זה עד הסוף. אם הדירה הזו היתה מוסיקה, היא היתה שילוב של פרנק סינטרה עם מוסיקה מודרנית. קצת מתוק, קצת עתידני. זה הראש", מבטיח אוז.ארבעה חללים בדירה: רשמי, פרטי, אגף השינה וחדר עבודה ומוסיקה. "הדירה עירונית במודע, בסגנון מעט הייטקי-מתכתי, אבל עם חיוך", ממשיך אוז את דברי הפרשנות על המקום. "לא היתה כאן כל כוונה לשתול בית קטן בערבה. יש פה שתי עמדות מחשב, שתי עמדות אינטרנט, מחשב מוסיקלי אחד ואחר שקשור בכתיבה".הצבעוניות שלה היתה גישוש ובחירה משותפים בין אוז לגרינהאוז. האדריכל הוא שהנחה את המוסיקאי כיצד ליצור שיווי משקל בין צבעים בעלי אותה עוצמה, ושלקיר ה-S יהיה גימור שונה מלקירות אחרים, כדי להפריד את חלקי החלל ומצד שני לחזק תחושה של מרחב אחד משני צדי הקיר".בכניסה אל החלק הרשמי חוטפים "הלם צבע". על קיר ה-S מודבק טאפט ענק של חוף ים ודקלים. אוז: "בטפטים יש אלמנט של קיטש. השתמשנו בזה בעבר לקליפים של "טיפקס". אנחנו אוהבים לשחק באלמנטים פשוטים וחייכניים, שבהפוך על הפוך יתקבלו אליטיסטיים. צורת ה-S שוברת את הרושם הבעל-ביתי של הטאפט שהיה מקובל בדירות של שנות ה70-, והופכת אותו למאוד בן-זמננו. בחרנו בים כדי ליצור עומק בחדר הישיבות הרשמי, ואילו במרחב הפרטי והמשפחתי מהעבר השני, הדבקנו תמונת יער, שמאפשרת לשגות באשליה שאפשר לעשות פיקניק בטבע בלי לצאת מהבית.ארגוב ומונה ליזה"הרעיון ההומוריסטי לתלות וילונות משני צדי הקיר הגלי, בפתחי המעבר, בא לנו מהחרוזים שבהם השתמשו בסיקסטיז למעין מחיצה מפרידה במקום שאין דלת. עשינו מחיצת וילון מצינורות מקלחת כסופים, כך שלפעמים אני גם יכול להתקלח בהם", אומר אוז, לא ממש ברצינות. הטורקיז על הקירות הוא אנדלוסי, ים-תיכוני, חם. הכתום העז והנועז על הרצפה עשוי פי.וי.סי. עם דגם של נקודות, ומזכיר את תחילת הדרך של תוכנית הטלוויזיה "מסע בין כוכבים" )סטאר-טרק( ואפשר לדמיין את ’ספוק’, אחת הדמויות הראשיות בסידרה, עובר יחד עם ’חביתוש’ )דמות פופולארית בתוכנית טלוויזיה לילדים בתחילת שנות ה70-( בדירה הזאת". מסתבר שאוז בן ה28- שואב עדיין השראה ודימויים מסדרות הטלוויזיה ששודרו בילדותו.כמעט שאין ריהוט בחלל הרשמי: שולחן ברזל קטן וששה כיסאות מתכת בטורקיז וכסף, עם ריפוד פלסטיק לבן. אוז: "החדר הזה מתפקד כחדר ישיבות בצורה מושלמת. יש לו מראה מחויך אבל מדברים בו בענייניות רבה". על קיר הטורקיז שתי כרזות גדולות של זוהר ארגוב ומונה ליזה, ממוסגרות במסגרת כמו-עתיקה צבועה בגוון כסף. קובי: "תליתי אמנות פופולרית ורמזים לאמנות קלאסית על אותו הקיר, בתחושה שאומרת שאמנות מורכבת מהמון סוגים וגוונים. הבית הזה סוגד לריבוי סגנונות. יש כאן אמירה שכל הסוגים הללו הם תרבות, ושזה מגניב ויושב טוב ויפה ביחד. אפשר לאכול במסעדת יוקרה ואחר-כך אפשר לנגב אחלה חומוס". בצד השני של ה-S מתהפכות היוצרות. הרצפה הופכת פי. וי. סי. כחול והקירות כתומים. טאפט הים הכחול הופך ליער חם ומזמין. אפשר לבשל שם בכייף במטבח המקסים בפשטותו הכסופה, דלתות הארונות מצופות בפורמייקה דמויית נירוסטה עם תבליט מפוספס. בפורמייקה הזו צופו כל הדלתות בבית וכן רהיטים אחדים, מה שיוצר רצף עיצובי ואווירה עתידנית כסופה.מסך קטיפה אדוםהמקרר הצהוב )ג’נרל אלקטריק( עמד באולם התצוגה של החברה ככלי שאין חפץ בו. לאיש לא היה אומץ לרכוש אותו, עד שקובי גאל אותו מבדידותו והביאו לדירה שכל-כך מתאימה לו. ליד המטבח ניצבים שולחנות שתכנן קובי, שאפשר להפרידם זה מזה או לחברם בהתאם למצב הרוח, לארוחה או למשחק שחמט ממש בתוך היער )של הטאפט(. בפינה זו יש גם טלוויזיה תלויה, ספרייה ותקליטים ישנים, ואפשר לגלוש באינטרנט בפינת המחשב, או לשבת על כיסאות הפרווה הסינתטית הכתומה והפרועה ולכייף.משני החללים הגדולים הללו אפשר לעבור בפרטיות – בגלל החלוקה המוצלחת של ה-S – למסדרון המוביל לאגף הפרטי: לחדרי המוסיקה, השינה והאמבטיה. חדר המוסיקה של קובי מבודד אקוסטית, ואינו מפריע לשכנים. הוא צבוע בירוק זוהר, וכל שאר הפריטים – בהשראת קלידי הפסנתר – צבועים בשחור-לבן. חדר השינה רגוע יותר. את הקיר מכסה טאפט שחור לבן, צילום של מנהטן, ואת הדרמה מחדיר לכאן וילון-מסך אדום מקטיפה, המסתיר מאחוריו את חדר הארונות הצמוד.באמבטיה אריחים אדומים וצהובים, התקרה אדומה והארונות כסופים. חגיגה.קובי: "בעיני זוהי דירה מתאימה לאנשים שאוהבים לחיות בעיר ומתפננים על זה. לבעלי המלאכה שעבדו פה נראה שקונים פי. וי. סי. לדירה, כי בדרך כלל זה חומר של בתי עסק. הפורמייקה הכסופה, המשמשת בדרך כלל לציפוי קצוות, מכסה כאן מטרים רבועים רבים. בתחילה הרימו המון מסביבי גבות. בהמשך כולם נפתחו והרגישו שהם נכנסים להרפתקה".למרות הצבעוניות העזה, יש בדירה סדר מופתי והגיון, שהוא שילוב בין אוז וטעמו המשובח והייחודי, לבין האדריכל דני גרינהאוז, שיש לו כשרון לעצב ולתכנן דירות בסגנונות שונים, על פי נטיותיו של הלקוח: דירה בסגנון יפאנית, ים-תיכוני או אכסטרוואגנטי, כשהוא מנתב את החלומות של הלקוחות לפתרונות ארכיטקטוניים נכונים."אין כאן שום חומר נדיר, להיפך"" אומר האדריכל. "הכל מצוי תחת היד וזול. התעוזה וההתרסה של קובי, והתרכובת המיוחדת של ניגוד והשלמה, כמו היאנג והיין בתורות המזרח שצורת קיר ה-S מרמזת עליהן, הם שעושים כאן את הפנטסיה הנפלאה הזאת". כשאנשים נכנסים אלי", משים קוביף "הם הופכים לילדים, וזה נפלא".