רהיטים מתבניות ביצים – המעצב נסטור סנדבנק

 במשפחה מספרים עליו שעוד מינקות, בארגנטינה, בנה בניינים ממחית תפוחי אדמה. "הצורך לעצב וליצור היה טבוע בי מגיל אפס", מאשר נסטור סנדבנק, "והצורך הזה הגיע לידי ביטוי בתחומים רבים". מאוחר יותר, כשהתקבל גם לבצלאל וגם לטכניון, התלבט בין לימודי עיצוב תעשייתי ואדריכלות ובחר בשניהם.היום אומר נסטור כי "הייתי רוצה לקבל גבעה של חול ולהקים עליה בית או שכונה, ולעשות מכלום את הכל; עד לידית הקטנה של הדלת". עד שתגיע גבעת החול הוא לא מבזבז זמן על חלומות, אלא עובד בארץ ובחו"ל, על בתים ודירות, ו"מלביש" אותם מהמסד עד הטפחות.כוכבו של נסטור דרך בתחילת שנות התשעים, כשפתח יחד עם שותפיו – דניאל ואביגדור כלפון – את "ארכ" )השם נגזר מארכיאולוגיה וארכיטקטורה ( בהרצליה פיתוח. החנות וחלל התצוגה היו אז מפתיעים ויוצאי דופן. היתה זו תעוזה של מעצב צעיר שהרגיש ש"משהו חסר כאן". הרהיטים, חיפויי הרצפה, הקירות ועמודי האבן הדקורטיביים שנסטור הציג שם, היוו פריצת דרך עיצובית בנוף הבית הישראלי.השימוש באבן מקומית על סוגיה השונים, בעיבודים עתיקים ופראיים באריחי הרצפה, האמבטיות והחצרות, רמזו על ארכיאולוגיה כנענית רחוקה, והחזירו לאבן הישראלית את כבודה הנשכח. האבן דחקה אט-אט את אופנת השיש המלוטש והמלוקק. גם הריהוט שהציע ב"ארכ" היה כבד וגס, בשילובי אבן, ברזל ועץ, ריהוט דומיננטי עם ניחוח ישראלי, שונה מהריהוט המיובא והמצוי.אחרי "ארכ" עבר ל"טירה" בכרם מהר"ל. בעלי ה"טירה" איפשרו לו גן עדן של עיצוב שהפך לייצור. נסטור: "ייצרנו כל מה ששרטטתי על הנייר". המבנה המקסים של ה"טירה" עצמה היה מקור בלתי נדלה להשראה.כשהחליט על עצמאות, פתח נסטור אולם תצוגה לעבודותיו במגדל האופרה החדש בתל-אביב.הוצגו שם בעיקר מטבחים חדשניים ויוצאי-דופן, שונים לחלוטין מאלה שעיצב ב"טירה". היום הוא משלב עיצובים סופר מודרניים המכוונים לשנות האלפיים, והשואבים השראה ממדע בדיוני, עם זיקה לקלסיקה האירופית.הוא עובד מהמשרד הביתי. את עפרון השרטוט מחליף לפעמים המחשב. כיום הוא מתמקד בתכנון ובעיצוב בתים. "אני מתעניין במיוחד בדירות קטנטנות, שגם בעלויות נמוכות אפשר ליצור בהן איכויות-חיים גבוהות".את נקודת המבט המקורית של נסטור על חפצים, ראינו בתערוכת העיצוב שהציג בגלריה ה"מומחה" בנווה-צדק, לפני שנתיים. "אני יכול לראות נעל, בלוק של בנין או סתם קרש, להוציא אותם מהקשרם המוכר ולהסב אותם לשימוש שונה לחלוטין".מבקר הספרות, העורך והמרצה פרופסור מנחם פרי קורא לו, במאמר שכתב עליו בקטלוג התערוכה, "נסטורמורפוזה". לדבריו, האובייקטים של נסטור מעבירים אותנו "מן החוץ אל הפנים, מן הרשמי אל האינטימי ומן המאיים אל הביתי. הפנסים דמויי האלה של השוטרים מתגלגלים למנורה תלויה וביתית. מדי הייצוג של הצבא הפרוסי, מן המצעדים ומן הקסרקטינים, הופכים לשידת מגרות-עץ ביתית. מיטת בית החולים שאתה שוכב בה כשאתה נקרע באורח טראומטי מביתך, מחזירה אותך הביתה כעגלת מטבח )תאכל לבריאות(…"וכך הפך התוף המרעיש למנורת אווירה תלויה, וגלגלת של דלי לספרייה, מסגרת תמונה הפכה לפרגוד, וארגז לחם לחלק מקולט אדים במטבח. "את הדינמיות של נסטור אמור להמשיך המשתמש", אומר פרי, ומתכוון לחיים שאנו מפיחים בחפצים הדוממים. "יש הרבה מעצבים בעולם שבנו רהיטים מקרטון", אומר נסטור. "בקו החדש שלי אני מתכנן רהיטים מתבניות של ביצים. כל הסקיצות מוכנות, התערוכה בקרוב, והיא תיקרא ’העולם על פי תבנית הביצים שלי’".