תערוכת בוגרים 2003

  תופעה מעניינת שנראית בשנים האחרונות היא של סטודנטים הבוחרים סביבה שלמה שלרוב נוגעת לגבול שבין עיצוב לאמנות. פרויקט יפה ומעניין מציגה הילה בנימין שמעוני (1), מבצלאל, שקוראת לסביבה שלה "פיסי מת הפיסי". הפיסי מת מלשון מוות, אך למעשה, היא מדברת על עיצוב על ידי הפיכה של אובייקט מפיסי למטאפיסי ולפעמים ההיפך. על הטפט היוצר את החדר מודפס סיפור שתורגם לכתב ברייל. כתב הברייל נהפך למרקם צבעוני. במפגש בין שני הקירות נוצר אהיל למנורת קיר. על השטיח – דוגמה של צל כיסא הנמלה של ארנה יעקובסון, קלאסיקה של עולם העיצוב הנהפכת לכתם גרפי, לאיזה זיכרון או ציון דרך. השולחן מכיל רדיו; בעצם מחוברים כאן שני אובייקטים בנאליים לאובייקט אחד שהוא הרבה יותר מפתיע. לדברי המעצבת, זה נועד לרגעים שבהם הכל כבר נאמר סביב השולחן. השמלות התלויות, שעליהן הדפס של כיסא, מייצגות חיבור בין גוף לבין אובייקט, בין דו-ממד, שהוא ההדפסה, לבין תלת-ממד הנוצר כאשר לובשים את השמלה עצמה. הלובשת היא היוצרת את התלת-הממד בזמן שהיא מתיישבת.     מיצב אחר, של פנינה קסטל (2), בוגרת בצלאל, נקרא פניניה; הוא מבוסס על ציורי ילדות של קסטל, המנסה לקחת את הצורות האינטואיטיביות המלאות שמחה ולהופכן, בתהליך שלה כאשה וכמעצבת בוגרת, לאובייקטים; להעבירן מדו-ממד, מעולם הדמיון בעל קווים דינמיים וצבעוניים, לחפץ פרקטי. מאחר שהיא שומרת על האופי של ציורי הילדות, יש באובייקטים אופי נאיבי ופשוט. אכן הסביבה הזאת מעלה חיוך.ואילו לובה צ'יביסוב (3), מן המכון הטכנולוגי בחולון במגמת עיצוב ואמנות, יוצרת סביבה מינימליסטית נקייה גיאומטרית שמתקיימת למעשה רק באמצעות אור. האובייקטים שלה, המעוצבים בפרספקס, חושפים רק קווים נקיים ודקים שהם מעין איור לסביבה עיצובית. לדבריה, הם משלבים את ההשפעות העיצוביות שהיא מביאה מהתרבות שעליה חונכה. הסביבה שלה, על הגבול פיסי-מטאפיסי, כמו פרויקטים אחרים, בוחנת עד לאיזה גבול אפשר למתוח את העיצוב ולפעמים ממש לעבור לתחום האמנות או רק לגעת בו.