ממפיס בלתי נשכחת

לאחר שנים של סגנון הרציונליזם המבוקר והקצת משעמם עוררה קבוצת ממפיס סנסציה של צבעוניות עליזה, חומרים זולים וסגנון קיטשי בוטה שאיפיין מוצרים כמו ריהוט קרמיקה וזכוכית.ממפיס נוסדה שנה קודם שכן כאשר אטורה סוטסאס ETTORE SOTTSASS – מעמודי התווך של העיצוב האיטלקי, ובשנות ה60- לחייו תיכנן פס ייצור ריהוט בסגנון חדש ובשיתוף עם מספר מעצבים צעירים ביניהם MATTEO THVN, MICHELE DE LUCCHI, MARTIN BEDIN ואחרים. תוך מספר חודשים מהשקת קולקטיב ממפיס הם זכו לפירסום בינלאומי וכיסוי עיתונאי שהפך לתקדים, מלבד היות המוצרים צבעוניים, גרפיים ופוטוגניים הם היו ביטוי מוצלח לתאוריות של פוסט מודרניזם שיעסקו בעיקר באומנות וארכיטקטורה. הקבוצה היתה פעילה בשנות השמונים והיוותה מוקד משיכה למעצבים כמו:MICHAEL GRAVES מארה"ב וSHIRO KURAMATA- מיפאן.ב1984- עזב אטורה טוטסאס את ממפיס, מאוכזב ומתוסכל, ואיתו קבוצת המייסדים. למרות התקופה הקצרה, כארבע שנות פעילות הפך השם ממפיס לבלתי נשכח מפני ששחרר את סגנון העיצוב היבש, השומם והמכופתר, והיה להשפעה מכריעה על מעצבים צעירים שגילו את ממפיס כסטודנטים וכיום מעוגנים ומבוססים בעיצוב העכשווי. מעט מהרעיונות היו חדשניים, וריאציות ונושאים דומים הופיעו אצל אטורה סוטסאס כבר בשנות ה60- כשעבד עם HESSANDRO MANAINI עבור "סטודיו אלכימיה". המיוחד היה בכך שממעצבי האוואנגארד הם הצליחו להזיז משהו בציבור הרחב. המדיה התנפלה על קבוצת ממפיס כאילו היו כוכבי רוק וזה בהחלט תרם להצלחה. אפילו השם "ממפיס" עורר אסוציאציות לפופ. אנקדוטה מספרת שבמפגש הקבוצתי הראשון בביתו של סוטסאס הושמע שיר של בוב דילן, ובהזמנה לפתיחת התערוכה הראשונה הודפסה קריקטורה של דינוזאור.המיתוס והכיסוי התקשורתי התעצם עם כתבות שסיפרו על מסיבות פתיחה רבות משתתפים ביניהם האופנאי קארל לגרפלד שריהט את ביתו במונטה קארלו בסגנון ממפיס, מסיבות הפנינג מעוטרות בדוגמניות צמרת. אחת הסיבות לדבריה של היסטוריונית העיצוב BARBARA REDICE לעזיבתו של אטורה את ממפיס היתה משום שהרגיש ככוכב רוק שאחריו רודפים עיתונאים ופאפרצים וזה נגד את גישתו הרצינית לסגנון החדש שיצר.