צייר לי ציור

דמיינו  עולם ללא טכנולוגיה: ללא דפוס, חשמל, מצלמה ומחשב. ההמצאות ששינו את פני העולם ואת הדרך שבה אנו תופשים אותו, הטביעו את חותמן והכתיבו חוקים חדשים, גם בתחומי העיצוב השונים. אך כמו בתחומי חיים אחרים, הפלאים הטכנולוגיים שתרמו להתפתחות עולם העיצוב, הביאו איתם גם מגבלות חדשות של שבלונות, פסי ייצור וחוסר ייחודיות. לכל אלה, אם ירצו ואם לא, כפופים היום מעצבים. הרצון העז לפרוץ את גבולות הדפוס המונוטוני, ולוותר על קו הגבול שבו אמורה הזרימה להתחדש באופן זהה, הוא חלק מרוח חדשה, רומנטית וציורית, שכמותה לא נראתה מימי האר- נובו. הטרנד החדש, מוצא מעצבים רבים שמנסים לחזור למקורי ולמיוחד, על ידי שבירת דפוסים.{imgFromGallery} החלוץ הראשון להתלהבות הנאיבית היה Tord Boontje (עליו כתבנו בגיליון 92 ), שיצר אהיל מנורה שנקרא Wednsday Light, ומשם המשיך לאהיל נוסף  ה-Garland Light שנחתך מיריעת פליז אחת בחיתוך לייזר מדויק, שבהשראת הקו הזורם שלו, נסחף כל עולם העיצוב.  Boontje טוען, כי הוא מאייר, מהלב, ללא ביקורת או  יומרה שכלתנית. בקולקציית כלי השולחן מפורצלן שעיצב, הנקראת ( Table Stories), הוא מתאר בקווים מעוטרים וזורמים, צלליות בנושאים הלקוחים מעולם האגדות. אפשר להבחין בחיות יער, כגון צבאים ושפנים ובענפים עם פרחים דקיקים ומסולסלים. ל Boontje לא הייתה בעיה לפרוץ את המגבלות הנוקשות של  ה"פטרן" (הדוגמה), אבל מה עושה מי שרוצה טפט קיר, עם דוגמאות פרחים ענקיים, שיחרגו ממגבלות החזרתיות?לשם כך בדיוק, חזר האומן/מעצב Wouter Dolk לטכניקה מהמאה החמש-עשרה, באמצעותה הוא מעביר את ציוריו לבד דקיק, שמועתק אחר כך לקנבס, שלבסוף משוטח על הקיר כמו טפט. הרכב צבעים, הלקוח גם הוא מטכניקת ערבוב צבעי טמפרה של המאה החמש-עשרה,  מקנה לצבעים עמידות לאורך זמן, ממש כמו בציורי כנסיות. דולק טוען שמגוון הצבעים העשיר, מקנה לפרחים דיוק מופלא, ופלסטיות שלא ניתן היה לקבל, אם היה זה טפט רגיל המוגבל בצבעוניות אחידה וחזרתית.{imgFromGallery} גם מעצב האופנה ,Christian Lacroix שעיצב לאחרונה את חדרי מלון Hotel du petit שבפאריס, עיטר את קיר גו המיטה באחד החדרים, באחד מציורי האופנה שלו, המתאפיינים בקו זורם וחופשי, בטענה שציורי קיר (Murals) הופכים לאחרונה למאוד פופולאריים ומחליפים בעיצוב הפנים, את הטפט המשעמם . הניסיון המוצלח ביותר לשבור את השיטתיות הצפויה, בוצע על ידי Hella jongerius בעיצוב הטקסטיל שלה (ראו גיליון    -97    ). יונגריוס מתבדחת וקוראת לקולקציית הבד שלה repeat , וזה לשמחתנו, בדיוק מה שהיא נמנעת מלעשות. לאורך היארדים המתמשכים, של הבד, מתגוללות צורות גיאומטריות עגולות כשכל פעם הן מונחות באופן שונה וחדש. עיצוב הבד כקונספט מהווה פריצת דרך אדירה בעולם הטקסטיל. הדוגמאות, שגם קנה המידה שלהן  משתנה בצורה מוגזמת, זורמות זאת לתוך זאת, לאורך רצועת סרט ענקית, שכולה רנדומאלית,  כך שאם נרפד ספה עם הבד של יונגריוס, הדוגמא לעולם לא תחזור על עצמה.  גם הרצפות הפרחוניות של האומן michael lin, הן למעשה, ציור מתמשך על רצפת עץ המותקנת בתערוכות שלו. {imgFromGallery} השילוב בין עיצוב פנים או מוצר, עם עיצוב גראפי או איור, ניכר בכל אחת מהעבודות שהצגנו כאן, כאילו קיימת אצל המעצב התשוקה העזה להשאיר את משיכת ידו החופשית על גבי הפריט המעוצב., כל זה מחייב את המתבונן, להפוך בשאלה, מתי איור הופך להיות עיצוב ומתי עיצוב הופך להיות אמנות? בינתיים, כמו שרבים ממעצבי הטקסטיל היום מגדירים עצמם מחדש, כדאי שכולנו נתעדכן בהגדרות עיסוק חדשות:  "מאייר מעצב", "גרפיקאי מעצב" או "אומן מעצב".